מאמר של יאיר לפיד

בתמונה: סיוע הומניטארי של צה"ל לפצועים מסוריה (צילום דו"צ)

מאמר שפרסם יאיר לפיד ב-"קוריירה דלה סרה", העיתון הנפוץ ביותר באיטליה:

אירופה שותקת וכשהיא מדברת היא מדברת לא לעניין

אני כותב את המילים הללו בערב יום השואה אותו מציינת ישראל בכל שנה שבוע לפני יום העצמאות שלה. זהו יום אישי מאוד בשבילי. אבי היה ניצול שואה ששרד בנס בגטו בודפשט. סבי נרצח במחנה הריכוז מאוטהואזן שבאוסטריה. סבתי הגדולה נרצחה במחנה הריכוז אושוויץ שבפולין. כשפרצה המלחמה הם חיו כולם בבית אחד שליו ברחוב הרכבת בעיר נוביסד שבסרביה עד שהנאצים, יחד עם הפשיסטים ההונגרים, לקחו אותם ושלחו אותם לכל רחבי אירופה רק כדי לרצוח אותם.

עד הרגע האחרון הם היו משוכנעים שמישהו יבוא. שהעולם השפוי, המתורבת, יחלץ להצלתם. שמישהו משכניהם, האנשים שאיתם הלכו לבית הספר, לכדורגל, למסיבות יום הולדת, יקום ויאמר "עד כאן. אני לא מוכן לעמוד מן הצד כשחפים מפשע נרצחים." זה לא קרה. העולם המתורבת ניצח אמנם במלחמה, אבל בואו לא נשלה את עצמנו, הוא לא עשה זאת בגלל רצח היהודים, אלא מפני שפחד משאיפות ההתפשטות של היטלר.

שנה לפני מותו, ב-2007, נשא אבי נאום ביום השואה. הוא אמר שם: "ששה מיליון מתים מדברים אלינו מן האדמה. 'חשבנו', הם אומרים לנו, 'שזה לא יכול לקרות. סמכנו על טוב ליבם של אחרים. האמנו שיש גבול לטירוף. כאשר התעוררנו מהאשליות כבר היה מאוחר מדי. אל תלכו בעקבותינו'. העולם הנאור מייעץ לנו להיות פשרנים ולקחת סיכונים למען סיכויי השלום. ואנחנו שואלים את העולם הנאור, אנחנו שואלים ביום השואה את כל אלה שמטיפים לנו מוסר: ומה תעשו אם ניקח סיכונים ונקריב קורבנות ונשים בכם את מבטחנו – ומשהו ישתבש? מה תעשו אז? תבקשו סליחה? תגידו 'טעינו'? תשלחו תחבושות? תפתחו בתי יתומים עבור הילדים ששרדו? תתפללו לעילוי נשמתנו"?

11 שנים מאוחר יותר, המסר הזה מהדהד חזק מתמיד. בסוריה נרצחים ילדים בגז ובאירופה כותבים מאמרים מזועזעים, נושאים נאומים נמלצים, ואיש אינו עושה דבר כבר שבע שנים. בעת כתיבת שורות אלה לא ברור עדיין האם ובאיזה היקף ארה"ב עומדת להגיב, אבל גם זה יהיה מעט מדי ומאוחר מדי. ישראל באותן השנים עוסקת ללא הרף בפעילות הומניטרית שקטה ויעילה. אנחנו מוציאים מסוריה פצועים, בעיקר ילדים, ומטפלים בהם בבתי החולים שלנו.

בעזה, באותו הזמן, ארגון טרור רצחני משתמש באזרחים כדי לנסות לפלוש לשטח ישראל ולבצע פיגועים. זהו פשע כפול. גם כלפי ישראל, גם כלפי בני עמם. הפעם אירופה אינה שותקת אבל במקום לגנות את התוקפנים, היא מגנה את המותקפים. לעתים קשה להחליט מה גרוע יותר, שתיקתה של אירופה מול המתרחש בסוריה, או העובדה שהיא מתעקשת לא להבין מה קורה לנגד עיניה בעזה.

אני רוצה להניח – למרות כל העובדות ההיסטוריות שאומרות אחרת – שיש עדיין באירופה מספיק אנשים שלמדו את הלקח. שיודעים שעליהם לנסות להבין מה קורה, מהן העובדות האמיתיות, לפני שהם מביעים דיעה. זה אפילו לא מסובך במיוחד. כל מי שבאמת טרח להקדיש יותר משלושים שניות כדי לנסות לבחון את המתרחש בעזה, הבין את הסיפור האמיתי. הנה שלושים השניות האלה:

ב-2005 ישראל נסוגה מעזה. הצבא יצא עד אחרון החיילים, ההתנחלויות פורקו, אפילו השארנו לפלשתינים 3,000 חממות כדי שיוכלו להתחיל לבנות לעצמם כלכלה. מה הם עשו במקום זה? העלו לשלטון את החמאס, ארגון טרור שבאמנה שלו מוזכר 13 פעם הרצון "להרוס את מדינת היהודים עד היסוד". את החממות הם הרסו, ובנו במקומם שיטחי אימונים לג'יהאד האיסלמי ומנהרות טרור. בעשור האחרון הם ירו מעל 15,000 טילים ורקטות לתוך שיטחה של ישראל.

נשארו לנו עוד כמה שניות לאירועי השבועות האחרונים, אז מה קורה בהם: החמאס מצעיד לעבר הגדר עם ישראל אלפי בני אדם למה שנראה כהפגנות אזרחיות. יחד איתם נמצאים פעילי טרור המנסים להפעיל מטעני נפץ ולפרוץ לתוך שטח ישראל כדי לבצע פיגועי טרור. ישראל אינה מוכנה להרשות זאת. האם יש מדינה ריבונית אחת בעולם שמוכנה שמאות פעילי טרור יפרצו לתוך שיטחה? האם יש מדינה אחת שלא היתה מפעילה את צבאה כדי למנוע זאת?

ברור שלא. שלושים השניות שלי הסתיימו, אבל התהייה נמשכת. מדוע ממשיכה אירופה לשתוק מול המתרחש בסוריה, ומדוע היא ממשיכה להתעלם מן העובדות על המתרחש בעזה? אני רוצה להציע את האפשרות שהדברים קשורים. העולם יודע שמשטרו של אסד, יחד עם האיראנים והחיזבאללה שתומכים בו, לא יטרחו להקשיב להטפות מוסר. הערכים המערביים והדמוקרטיים מעוררים בהם גיחוך לעגני. ישראל לעומתם לוקחת ברצינות את תפקידה כדמוקרטיה המערבית היחידה במזרח התיכון. אנחנו מחויבים לזכויות אדם, לחוק הבינלאומי, לדיאלוג עם מדינות המערב. אנחנו מקשיבים. אז אירופה עושה לעצמה עבודה קלה. במקום ללכת ולהתמודד עם הרוצחים, היא מתמודדת עם תחושת האשמה שלה בכך שהיא מציקה רק לאלה שמוכנים להקשיב.

ישראל לא תוותר על בטחונה ויש לה זכות מלאה להגן על עצמה. אם ידידינו רוצים שנתייחס אליהם ברצינות, הם צריכים קודם ללמוד את העובדות ברצינות. והם צריכים לעשות עוד דבר: להתערב במה שקורה בסוריה.

Europe is silent, and when Europe speaks it’s getting it wrong

I’m writing these words on the eve of Israel’s Holocaust Remembrance Day, which we mark every year a week before our Independence Day. It is a deeply personal day for me. My father was a Holocaust survivor who was saved miraculously from the Budapest Ghetto. My grandfather was murdered in the Mauthausen Concentration Camp in Austria. My grandmother was murdered at Auschwitz in Poland. When the war broke out they were all under one roof in a quiet house in Novi Sad in Serbia until the Nazis, accompanied by the Hungarian fascists, sent them across Europe to be murdered.

Until the last moment they were convinced that someone would come. That the sane world, the civilized world, would come to the rescue. That one of their neighbours, the people they went to school with, played football with, celebrated birthdays with, would stand up and say, “Enough. I refuse to be a bystander while innocent people are murdered.” It never happened. The civilized world won the war but we shouldn’t fool ourselves, they didn’t fight because of the murder of the Jews but because they feared the expansionist ambitions of Hitler.

A year before he died, in 2007, my father delivered the main speech on Holocaust Remembrance Day. He said then, “Tonight, the six million victims are talking to us from beyond the grave: “We thought that it couldn’t happen. We relied on the kindness of others. We believed that insanity had its limits. By the time we realized we had been deluding ourselves, it was already too late. Don’t follow in our footsteps!” The enlightened world advises us to compromise and to take risks for the chance of peace. And on Holocaust Remembrance Day we ask the enlightened world, we ask all those who moralize: what will you do if we take risks, and sacrifice people, and put our trust in you – and something goes wrong? What then? Will you apologize, tell us you made a mistake? Will you send bandages? Will you open orphanages for the children who survive? Will you pray for our souls?”

11 years later, that message rings truer than ever before. In Syria children are being murdered with chemical weapons and in Europe people are writing shocked opinion pieces, delivering grand speeches, and no-one has done anything for the past 7 years. As I write, it’s not yet clear if, and to what extent, the United States will respond but even that will be too little, too late. Israel has spent the past 7 years engaged in quiet and efficient humanitarian efforts. We take injured people out of Syria, especially children, and treat them in our hospitals.

In Gaza, at the same time, a murderous terrorist organization is using civilians to try and breach Israeli territory and carry out terror attacks. That is a double crime. It’s a crime against Israeli and a crime against their own people. On this Europe isn’t silent but instead of condemning the aggressors, it condemns those who are under attack. At times it is difficult to determine what’s worse, the silence around Syria or the complete refusal to understand what is happening in Gaza.

I want to assume – despite all the historical evidence to the contrary – that there are enough people in Europe who have learnt the lesson of the past. Who understand that they have to try and understand what’s really happening and what the facts are before they voice an opinion. It’s not even that complicated. Anyone who has spent more than 30 seconds trying to examine the situation in Gaza understands the real story. Here are those 30 seconds:

In 2005 Israel left Gaza. Every soldier left, the settlements were taken down and we even left them with 3000 greenhouses so they could build an economy for themselves. What did they do instead? They elected Hamas, a terror organization whose charter includes 13 calls for the total destruction of the Jewish state. They destroyed the greenhouses and in their place built training camps for the Islamic Jihad and dug terror tunnels. In the past decade they fired over 15,000 rockets and missiles into Israel.

There are a few seconds left to explain the events of the past few weeks - so what happened there: Hamas is marching thousands of people to the border fence with Israel in what looks like civilian protests. With them are terrorists trying to set off explosive devices and breach the fence into Israel to carry out terror attacks. Israel will not allow that. Is there a sovereign nation in the world that is willing to allow hundreds of terrorists into its territory? Is there a single country which wouldn’t use its military to prevent that? Of course not.
My 30 seconds are over but the amazement continues. Why does Europe remain silent in Syria and continue to ignore the facts in Gaza? I want to suggest that the two are connected. The world knows that the Assad regime, with the Iranians and Hezbollah who support them, won’t listen to their moralizing. Western and democratic values are a source of amusement to them. Israel, on the other hand, takes its place as the only western democracy in the Middle East seriously. We are committed to human rights, to international law, to dialogue with the West. We are listening. So Europe takes the easy path. Instead of tackling the murderers, it deals with its sense of guilt by focusing only on those who are willing to listen.

Israel will not compromise on its security and we have the absolute right to protect ourselves. If our friends want us to take them seriously, they need to engage seriously with the facts. And they need to do something else as well; intervene in the situation in Syria.


 

מערכת נשפיע,
0 תגובות