"כולנו" המפוקפק מאי פעם

בעוד כמה ימים נציין כולנו את יום הזיכרון ויום העצמאות. אך ה"כולנו" הזה מפוקפק מאי פעם. 1,700,000 תלמידים לומדים בבתי הספר בישראל. רבע מהם ערבים, חמישית מהם חרדים. בחשבון מהיר - קרוב למחצית מהתלמידים בישראל צפויים שלא לקיים טקס ביום הזיכרון או ללמוד כרגיל ביום העצמאות. 
לא מדובר פה על ויכוח שולי או על עוד מחלוקת תאורטית, אלא על עצם הקיום שלנו פה - המדינה שלנו, העצמאות שלנו, הצבא שלנו. לא בקי במה שקורה במקומות אחרים בעולם, אבל אני מעריך שאין הרבה מדינות שבמחצית מבתי הספר שהמדינה מממנת, אזרחיה לא חוגגים את עצמאותה.
אפשר לדבר עד מחר על ממלכתיות, טקסים, אחדות, כולם וקולולם, ואפשר גם ללהג בלי הרף על השאלה מי ילהג בטקס הדלקת המשואות, אבל צריך לזכור שכל הדיון מראש נוגע רק ל60% מהאוכלוסיה. 
עלינו להתחיל להכיר בכך שזו מציאות חיינו. שה"כולנו" של המדינה הזו כולל גם קבוצות ענקיות שחשות ניכור עמוק למה שאמור היה להיות קרוב לקונצנזוס - המנון וצבא, דגל וצפירה, מנגל וזיקוקים. הגיע הזמן להיפרד מהפנטזיות - הערבים לא הולכים לשום מקום והחרדים לא בדרך לשנות את אורחות חייהם ועיקרי אמונתם. מדינה שמחצית מילדי כיתה א' בה לא חוגגים את יום העצמאות, עלולה להתקשות לשמור על העצמאות הזו לאורך זמן. חס ושלום.
יום העצמאות חל בין פסח לשבועות, ימי ספירת העומר, שבהם מתו במגיפה 24,000 תלמידיו של ר' עקיבא, מפני ש"לא נהגו כבוד זה בזה". אנחנו דורשים (ובצדק) מהחרדים והערבים בישראל לכבד את טקסי, סמלי ודגלי הזיכרון והעצמאות שלנו, למרות הניכור שהם חשים כלפיהם. 70 שנה לעצמאותנו זו הזדמנות טובה לשאול את עצמנו איך אנחנו מתכוונים להתחיל לכבד אותם...

אילעאי עופרן,
0 תגובות