חומרה בעייתית אחרי פסח

החומרה שלא לקנות אחר הפסח מוצרי חמץ שנמכרו במכירת חמץ, אלא להמתין לחמץ ש"נאפה אחר הפסח" וכד', היא חומרה מיותרת מבחינה הלכתית, ובמקרים רבים היא גם בעייתית מבחינה חברתית ומוסרית.

נזכיר, שחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה – משום שחכמים קנסו את בעלי החמץ שלא ביערו את החמץ כפי שהיו צריכים לעשות. אולם, כשמדובר בבעלי מפעלים, סופרמרקטים ומרכולים, שמכרו את החמץ כדת וכדין, על פי הוראת רוב רובם של הפוסקים שהתירו מכירת חמץ גמור במקום של הפסד מרובה, הרי שאין היגיון בסברה שהחמץ שלהם יהיה אסור בהנאה. אין כל מקום לקנוס אדם שנהג על פי ההלכה. יתרה מזאת, חומרה כזו עלולה להוות פגיעה חמורה בפרנסתם של בעלי מרכולים ומכולת ביישובים ובשכונות דתיות, שכן אם כולם יחמירו על עצמם שלא לקנות חמץ שעבר מכירת חמץ כדת וכדין, הרי שייגרם הפסד מרובה לבעלי החנויות, ונמצא שכל מכירת החמץ שלהם לא הועילה. אם כן, מדובר בחומרה שרק יחידים יכולים להרשות לעצמם לנהוג כמוה – ומה ערך יש בחומרה המבוססת במהותה על כך שאחרים לא ינהגו בה?

משום כך, מדובר בחומרה שעקרונית אין ראוי לנהוג בה. אין צורך בגילוי קודים נסתרים כדי לקנות חמץ לאחר הפסח. ניתן ורצוי לקנות חמץ שנמכר כהלכה, ובכך לגלות גם רגישות חברתית ומוסרית כלפי בעלי המרכולים האזוריים, שנהגו על פי ההלכה כשמכרו את חמצם.

אמנון בזק,
0 תגובות