"וישמע משה וייטב בעיניו"

לפני כמה שנים התקשר אלי אדם וביקש לשאול שאלה הלכתית. שאלה הלכתית שטלטלה את עולמי. הוא עוסק בחקלאות וכיוון ששאלתו קשורה באחת המצוות התלויות בארץ, המליצו לו להתייעץ עם רב קיבוץ. "אני חילוני לגמרי ושמירת הלכה לא מעניינת אותי בכלל" הכריז בתחילת השיחה, "אך בגלל שזה חשוב לחלק מהלקוחות שלי, חשוב לי לדעת מה מותר ומה אסור". 
השאלה עצמה הייתה אחת המורכבות והקשות שנשאלתי. היא דרשה ממני לצלול לעומק הסוגיה, לעיין בדברי הראשונים והאחרונים, לשמוע את דעת המומחים ולהתייעץ עם גדולי הפוסקים המתהלכים בינינו. שבוע שלם עסקתי בסוגיה מכל צדדיה ובסופו גיבשתי תשובה מפורטת. 
שוחחנו ארוכות ופירטתי בפניו מה מותר ומה אסור, במה ניתן להקל ובמה צריך להחמיר. הוא האזין לתשובתי ורשם את עיקרי הדברים ובסוף שאל - "תגיד, מה הרעיון? מה אלוהים רוצה מאיתנו במצווה הזו?"
שאלתו הכתה בי כאגרוף - שבוע שלם עסקתי בסוגיה מכל צדדיה, עיינתי באינספור ספרים ושוחחתי עליה עם רבים וטובים ובשום שלב לא שאלתי את השאלה הזו. ההתמסרות לשאלה הפרקטית של המותר והאסור, גרמה לי לוותר כליל על השאלה הרוחנית של "מה ה' אלוהיך דורש מעמך?" כמובן שיהיו שישיבו שה' רוצה שנקיים מצוות ולא נשאל שאלות, אך עדיין הקושיה במקומה עומדת. קשה לא פחות היה לי, שאת הסטירה המצלצלת הזו, אקבל דווקא מאדם שהכריז מראש שאין לו עניין בשמירת הלכה. 
אני נזכר בשיחה הזו כל שנה בפרשת שמיני. נדב ואביהוא בני אהרן, מתים ביום חנוכת המשכן כי הקריבו אש זרה וחרגו ממה שציווה עליהם הקב"ה. רגע אחר כך, כחלק מהאבל על מותם, חורג גם אהרן מן הציווי ומחליט לשרוף את קרבן החטאת (אש זרה כבר אמרנו?) במקום לאכול ממנו. משה זועם על אהרן ובניו החורגים (שוב) ממצוות ה', אך תשובת אהרן נוקבת ויורדת עד התהום: "וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'?"
אהרן מלמד אותנו עיקרון חשוב - את השאלה "מה הציווי?" חייבת ללוות השאלה "הייטב בעיני ה'?" חריגה מהציווי היא חטא חמור, אך הסתפקות בציווי אף היא לחטא תיחשב. החוויה הדתית היא השילוב בין קיומו המעשי של הציווי לבין התהייה המתמדת מה ה' רוצה מאיתנו. 
"וישמע משה וייטב בעיניו".

אילעאי עופרן,
0 תגובות