"שנאה עצמית"

כשאני קורא מה כותבים בימים האחרונים אנשי ונשות מרצ, על שלוחותיהם וזרועותיהם מהקרן החדשה, אני מתקשה שלא להזכר בדבריו של ברל כצנלסון שאמנם היה מתנועת העבודה, אך החלק המפ"מי במרצ אולי עוד רואה עצמו כממשיך דרכו.

איפה הוא, ואיפה הם המתבוססים בסחי של שנאה עצמית ותיעוב עם ישראל ותקומתו הציונית בארצו שבאה גם, ולא רק, בכח המאבק באויבינו - מאבק מתמשך ונמשך:

"... היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות?

...אכן יודעת ההיסטוריה העברית כל מני רנגטים ודגנרטים. צורות של שמד. 

כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על ידי יסורי הדורות ומשא הנפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלסטינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח - אל ידע מצפוננו שקט."
...
"אבותינו שהועלו על המוקד, אשר נסחבו למרתפי האינקוויזיציה, אשר נשחטו במאכלת הקוזקים, הייתה להם הכרה מוחלטת, שיש להם עסק עם פריצי חיות. הם ידעו שאין להם כח נגד פריצי החיות, אבל אף רגע לא חסרה להם הכרת צדקת הם.

המעציב והמביש בייסרונו, אנו, הוא שכמה מבני דורינו חסרה להם ההרגשה החיה של צדקתנו המוחלטת."

אמיר אוחנה,
0 תגובות