על היגיון, מסורת ואמת

על היגיון, מסורת ואמת (תוספת הבהרה).

יש להבדיל בין שתי שאלות שונות. הראשונה היא האם יש אמת מוחלטת, והתשובה הפשוטה: ודאי שכן. הרי בסוף קריאת שמע אנו מכריזים: "ה' אלוקיכם אמת".

השאלה השנייה היא איך מגיעים לאמת. על כך אני משיב, שלא דרך ההיגיון הצרוף. לא משום שהוא שגוי, אלא משום שהוא מוגבל. ההיגיון יודע לעבד אקסיומות ונתונים אמפיריים שאנו מזינים לו, אך אינו יכול להגיע רחוק בלעדיהם. צריך להבהיר: אין לקבל טענה שסותרת את ההיגיון, אך אין מניעה לקבל טענה שאי אפשר להוכיחה באופן הגיוני. למשל: את עצם הטענה שההיגיון הוא מכשיר יעיל להשגת האמת, אי אפשר להוכיח באופן הגיוני. על זה הרחבתי בפוסט הקודם.

אז איך כן מתקרבים לאמת? באמצעות ההתנסות, ובעיקר באמצעות המסורת, שהיא תמצית ההתנסות של דורות רבים. על זה כתבתי בכמה מקומות, בין היתר בספרי "מכים שורשים". בגלל העמדה הזו יצחק ואחרים טענו שהעמדה השמרנית שלי קרובה למעשה לפוסט-מודרניזם, כי היא מקבלת כנתון את המסורת המסוימת שאליה נולד כל אדם. זו טעות, כי אני לא אומר שאין אמת מוחלטת, אלא שיכולתנו להגיע אליה בכוחות עצמנו מוגבלת מאוד. הדרך להתקרב יותר אל האמת היא באמצעות המסורת, שהיא נקודת מוצא עמוקה ומשמעותית הרבה יותר מאשר הגישושים העיוורים שאדם פרטי אחד יכול להגיע אליהם בכוחות עצמו. אני מאמין שמסורת אבותיי קרובה לאמת הרבה יותר מאשר מסורות אחרות. אך אני חושב שגם מסורות אחרות קרובות לאמת הרבה יותר מאשר אדם שיילך בדרכו של דקארט, וינסה להתחיל מאפס רעיוני, היינו: ימחק את כל ההישגים האינטלקטואליים והמוסריים של הדורות שלפניו.

כך אנחנו מחנכים את ילדינו: "והגדת לבנך", "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך". ולא: "ובלבלת את בנך", "סתום בני אוזניך ושקול כל דבר במאזני הגיונך הפרטי". גם האנשים שמטיפים ללא הרף לפתיחות מוחלטת ולפלורליזם רעיוני מוחלט אינם נוהגים כך בילדים שלהם. הם משננים לילדיהם את הצורך בפלורליזם, ומרחיקים אותם מחברתו של מי שאינו פלורליסט. שוב אחזור לדת זכויות האדם, שהזכרתי בפוסט הקודם: אנשים שיהיו מוכנים בשמחה לחנך את ילדיהם לצד ילדים בעלי אמונה שונה באלוקים, לא יעלו על דעתם לחנך את ילדיהם לצד ילדים שאינם מאמינים בזכויות האדם. כי בדברים שחשובים להם באמת הם לא מוכנים לתלות את עולמם של ילדיהם בכוחות ההיגיון הפרטי שלהם. כמו כולנו, גם הם רוצים לקיים "והגדת לבנך".

חיים נבון,
0 תגובות