מהפכת האבות

מהפיכת הדור שלנו היא "מהפכת האבות" - לפני דור או שניים, אף אבא לא החליף חיתולים, האכיל מבקבוק או קם לתינוק בוכה בלילה. המעורבות של אבות בחיי ילדיהם הקטנים הייתה מצומצמת למדי - ספק אם ידעו באיזה כיתה בדיוק כל ילד ודי בטוח שלא היו מזהים את הגננת ברחוב. המציאות הזו השתנתה תוך דור וחצי מקצה לקצה. כל האבות שאני מכיר מחליפים חיתולים וקמים בלילה. על הספסל במגרש המשחקים אחה"צ תמצאו לא מעט אבות, ואפילו "חופשת לידה" היא כבר לא לאמהות בלבד. מדימוי האב המפחיד והאימתני בסגנון "אך הסוף היה מבהיל, בא הביתה אבא פיל", עברנו לאבא רך ועדין יותר. מחבק, משחק ומשוחח.

כדי לחשוב על אלוהים צריך משלים ודימויים, והדמוי הראשון עבורו בתודעתנו הוא של אבא. בתנ"ך, מוצג הקב"ה כאב - מ"בני בכורי ישראל" ועד "כרחם אב על בנים". בספרות חז"ל חוזר עשרות פעמים ה"משל למלך שהיה לו בן". בסידור יש "אבינו מלכנו" ו"אבינו שבשמים" ואפילו אצל יהודה עמיחי "אבי היה אלוהים ולא ידע". דימוי האל בתודעה שלנו קשור לדמות האב בתרבות ובמחשבה שלנו. אלא שהמילה "אבא" עברה מהפיכה דרמטית בדור האחרון. 

לשינוי החברתי-תרבותי הזה יש השלכה אמונית-דתית. כשאומרים לצעירים של היום "אבא", הם חושבים על דמות שונה בתכלית מזו שעליה חשבו רוב הדורות עד היום. את הפנים הקפדניות וחמורות הסבר מחליף חיוך רך, את הטון המצווה והפסקני מחליפה שיחה מכילה, ואת הכעס והעונש, מחליפים עדינות ורכות. אם אלוהים משול לאבא, אז לאלוהים שלהם יש דמות אחרת לגמרי.

לפני כמה חודשים אמרה לי תלמידה משפט מעורר ומסעיר, שמייצג תופעה רחבה שאני פוגש יותר ויותר בקרב נוער וצעירים היום. משפט שקשור מאד ב"מהפכת האבות" והולך איתי מאז כמעט יום יום - "אין לי שום יראה או פחד מהקב"ה" אמרה לי אותה תלמידה, "רק אהבה". 

נראה לי שבלי לרדת לעומקו של המשפט הזה, קשה להבין משהו מהתהליכים הרוחניים והחינוכיים המתרחשים סביבנו.

אילעאי עופרן,
0 תגובות