"הבהרת ואכיפת החוקים"

נאומו של השופט עופר גרוסקופף בטקס השבעתו לשופט ביהמ"ש העליון, בטקס השבעת השופטים אשר נערך בבית נשיא המדינה:

מכובדיי,

אירוע זה הוא רגע השיא בחיי המקצועיים, כשם שהוא רגע שיא בחייהם המקצועיים של עמיתי המושבעים יחד איתי. הוא מהווה הגשמה של חלום. השגת יעד-על, שכל אחד מאתנו הציב לעצמו לפניי שנים רבות.

ומאליה מתעוררת השאלה, מהו הטעם שהביא כל אחת ואחד מאתנו לבחור בייעוד זה? מדוע בחרנו בשיפוט, ולא בשבילי היער האחרים שהתפצלו לפנינו? לא מתוך חוסר ברירה עשינו זאת. לכל אחד מאתנו הייתה קריירה מבטיחה שאותה עזב, מי ברצון ומי בצער. גם לא למען השכר והתנאים הנלווים, שהם אומנם הוגנים, אך אינם מתחרים בחלופות המוצעות במגזר הפרטי. מקווה אני שגם לא בחרנו בשיפוט בשל הכבוד, היוקרה והעוצמה הכרוכים בתפקיד. אכן, לשופט מוקנית עמדת כוח, ואולם מצווים אנו להקפיד על ריסון עצמי, וחשופים אנו לביקורת קשה בכל מקרה של חריגה, גם אם קלה, מגבולות המותר והראוי.

בחירתנו בשיפוט נובעת ממניעים אחרים, עמוקים יותר. ביסודה שילוב בין שניים: השאיפה למימוש עצמי, והרצון לתרום לחברה בה אנו חיים. השאיפה למימוש עצמי מביאה אותנו לבחור בעיסוק המנצל בצורה המיטבית את הידע והכישורים שצברנו, ומקנה סיפוק, ותחושה של משמעות; הרצון לתרום לחברה מנתב אותנו לעשייה שיש לה תפקיד מרכזי בעיצובה של המציאות בה אנו חיים, בבניית דמותה ואופייה של מדינת ישראל.

ברור וגלוי כי מלאכת עיצוב דמותה של המדינה אינה נחלתו של בית המשפט בלבד. זוהי משימה מורכבת ומרובת משתתפים, בה נוטלים חלק כל אזרחיה של מדינת ישראל, וכל מוסדותיה הציבוריים והפרטיים. זהו אתגר בו לכל אזרח יש תרומה ולכל רשות יש תפקיד. הבחירה בתפקיד השיפוטי נובעת מהרצון למלא תפקיד משמעותי ומוגדר במשימה לאומית זו - לא מתוך שאיפה לנכס לעצמנו סמכות להכריע כיצד תיראה מדינת ישראל.

הרשות השופטת אמונה על הבהרת ואכיפת הכללים המחייבים – החוקים - במסגרתם מתנהלים חיינו החברתיים. בתי המשפט מפרשים את גבולות המותר והאסור, ומורים על הפעלת כוח כופה במידה הדרושה לשם קיום מגבלות הדין. במילים אחרות, תפקיד של הרשות השופטת הוא לשמור כי פרטים ורשויות לא יחרגו מתחומם, וזאת מבלי להגביל את כוחם לפעול במתחם המסור לשיקול דעתם.

בציבוריות הישראלית מתקיים מזה כשני עשורים דיון ער בשאלה האם לא הסיגה הרשות השופטת עצמה את גבולה – האם לא חרגה מתחום האחריות המוקצה לה. הוויכוח עצמו הוא ויכוח לגיטימי - ואף הייתה לו להערכתי השפעה בחיי המעשה - לא כן חלק מהמסקנות המוסקות ממנו. החלשתה של הרשות השופטת, בין אם באמצעות פגיעה בעוצמתה

ובסמכויותיה, ובין אם באמצעות פגיעה בחוסנה הפנימי, לא רק שאינה מועילה, אלא שהיא מסכנת את יכולתה למלא אחר התפקיד החברתי החשוב המיועד לה. רשות שופטת עצמאית ומקצועית היא אחד הנכסים החשובים ביותר שמדינת ישראל השכילה ליצור בשבעים שנות קיומה – מחובתנו להבטיח כי רשות שיפוטית עצמאית ומקצועית תוסיף להתקיים במדינת ישראל גם בעתיד.

ומהציבורי לפרטי. למרבה המזל, אדם אינו פוסע במשעול חייו לבדו, אלא רבים הם ההולכים עימו בדרכו. גם עימי הלכו בדרכי המקצועית אנשים טובים רבים. ולמרכזיים שבהם, אשר לשמחתי נמצאים כאן, אבקש להודות בהזדמנות חגיגית זו.

פרופ' דניאל פרידמן הוא האדם שעיצב את חשיבתי המשפטית, וכיוון את דרכי המקצועית. ממנו למדתי את יסודות המשפט הפרטי, ובהנחייתו כתבתי את עבודת הדוקטורט שלי. הוא היה זה שמינה אותי לראשונה לתפקיד מרצה, וכשר משפטים הוא שקידם את מעברי מהאקדמיה לשיפוט. ללא תמיכתו, סיועו והכוונתו לא הייתי עומד כאן היום. דני, לכבוד הוא לי שאתה הוא מורי ורבי.

פרופ' נינה זלצמן הייתה הראשונה שהכירה בכישרוני כמשפטן, והיה לי העונג לעבוד עימה, תחילה כעוזר מחקר ולימים כשותף לכתיבה. לא בכדי אני רואה בנינה את "האמא המשפטית שלי".

פרופ' נילי כהן, נשיאת האקדמיה הישראלית למדעים, ליוותה, תמכה וסייעה בחום לקריירה המשפטית שלי מתחילתה ועד היום. נילי היא דמות מופת, חלוצה משפטית, ובר מזל אני שזכיתי ליהנות מחוכמתה וידידותה.

פרופ' ברק מדינה, חברי לספסל הלימודים בשעתו ורקטור האוניברסיטה העברית היום, היה שותף לכתיבת החשובים שבמחקריי בתחום המשפט והכלכלה. ברק הוא אדם יוצא דופן באופיו ובחוכמתו, ואחד מידידי האמת שלי.

הנשיאה הילה גרסטל קיבלה אותי בהתלהבות לבית המשפט המצוין שהקימה, בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, אשר אני מתכבד להיות השופט הראשון ממנו המתמנה לבית המשפט העליון. הילה כיוונה בתבונה וברגישות את ראשית דרכי השיפוטית, ויש לה תרומה חשובה לעיצוב תפיסת עולמי כשופט. המשיך את דרכה הנשיא אברהם טל, אשר ראוי לברכה ולתודה על התמיכה והעידוד שהעניק לי.

השופט אילן שילה שימש כסגן הנשיא שלי לעניינים אזרחיים עד שיצא לגמלאות בלי כל סיבה נראית לעין. מאילן למדתי שיקול דעת שיפוטי מהו, וגם את חשיבות האיזון הראוי בין מלאכת השיפוט לבין חיים בריאים.

השופט, האלוף ד"ר מנחם פינקלשטיין, הידוע בכינויו "פכו", ישב בראש הרכב הפשע החמור בו הייתי חבר בתחילת דרכי השיפוטית, והרביץ בנו גמרא כל יום שני בשבוע. פכו הוא איש אשכולות, השולט בתורת המשפט בה במידה שהוא בקי בחוכמת התלמוד ובשירת אלתרמן. לעומתו מחווירות ידיעותיי, אך מתחזק ביטחוני ברוח האדם. 

לכל אחד מכם, וכן לרבים אחרים, הייתה תרומה משמעותית להצלחתי המקצועית, ועל כך מסורה לכם ולהם תודתי. ואולם דרכי המקצועית לא הייתה מתאפשרת ללא גב אוהב ותומך מבית. אמי איה, אבי יוסי,  ואחותי יעל, היו שם עבורי מאז ומעולם. אשתי האהובה בתיה, הצטרפה, והפכה לחצי השני שלי, החל משלהי נעוריי. יחדיו השכלנו להקים משפחה חמה ואוהבת, אליה הצטרפו עם השנים ארבעת בנינו הנפלאים: יניב, ישי, נדב ועידו. אתם כל עולמי, ואין דבר שירחיק אותי מכם.

שגית לוי,
0 תגובות