נכנסו לי ברכב בלי חשבון

הכל קשור. השבוע חניתי בתל אביב, חניה מושלמת, צמודה למדרכה. בצד הנכון של הקנסות. כשיצאתי מהעבודה בערב והגעתי לאוטו, ראיתי שמישהו פוצץ לי לגמרי את מראת הצד, ממש תלישה יסודית של כל המנגנון.

ואז הבחנתי שהטאסה של הגלגל מונחת לי על הרכב. הצצתי וראיתי שגם הגלגל מפוצץ. לא הצמיג - כל הגלגל. מישהו עבר ברחוב, נכנס ברכב שלי, יצא מהאוטו, ראה את הנזק, הרים את הטאסה מהכביש, הניח על הרכב, ושייט לדרכו בנחת בלי להשאיר פרטים.

נאלצתי להזמין גרר, וכשהרכב הגיע המוסכניק שלי מוסך רון נד בראשו ואמר: חיות אדם. ועכשיו אין לי רכב כי צריך להזמין גלגל ולבדוק אם ההיגוי נפגע ומה לא.

להגיד שהופתעתי? לא. אפילו לא ממש כעסתי. זה היה צפוי כמו השמש בשמיים. כמו תיקי השחיתות של ביבי נתניהו.

זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי בחניה בתל אביב. מעולם לא הייתי מעורבת בתאונה בעצמי, אבל האוטו שלי כבר היה מעורב פאסיבית בכמה וכמה כאלה.

אנשים נכנסו לי ברכב בלי חשבון ומעולם לא השאירו פרטים. בהתחלה עוד תבעתי את הביטוח, עד שגיליתי שהפרמיה מזנקת ברמה שמשאירה אותי בהפסד.

אז התחלתי לספוג את הנזקים בעצמי. דפיקות מכוערות שלא היה לי כסף לתקן ולא מפריעות לנהיגה - עזבתי.

אני בטוחה שזה לא חריג. שיקום מי שדפקו לו את הרכב בחניה ברחוב, ואשכרה השאירו לו פרטים. אמיתיים. בארץ.

איכשהו הכל נראה לי קשור. הבחורים מהפוסט הקודם שלי, שירו בגבם של ילדים לא חמושים ויצאו מזה בלי מכה קטנה בכנף אפילו - הם אלה שחוזרים אחר כך הביתה ומסתובבים ביננו.

אם הצבא נירמל וכיסתח את פשעיהם, וגרם להם להבין שחיי אדם שקיפדו במו ידיהם, חיי ילד, הם כקליפת השום - מה זה בשבילם להכות את האשה אח"כ? או לדקור במועדונים? או לשנוא פליטים? או לגדל ילדים באלימות שהילדים יספגו ויפגעו בהמשך בילדים אחרים בבית ספר? או להכנס בנו עם הרכב בתאונות קטלניות? או סתם לדפוק לנו את האוטו בחניה בלי להשאיר פרטים?

האלימות הקשה, הרצחנית, כלפי פלסטינים, שהפכה לנורמטיבית, לא נשארת בשטחים, תהיו בטוחים. היא משחירה את נשמות הרוצחים והכובשים, והיא בכל מקום סביבנו. ואני מבטיחה לכם: היא תחזור לנשוך את כולנו בתחת.

רונית צח,
0 תגובות