13 שנה לפינוי גוש קטיף

הכנסת קיימה דיון לציון 13 שנים מאז הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון.

יו"ר הכנסת יולי יואל אדלשטיין אמר בפתח הדיון: את חטאיי אני מזכיר היום, חבריי חברי הכנסת. שנים רבות אני חבר בבית הזה. תמיד השתדלתי לפעול "לפי הספר", אבל פעם אחת עברתי על כללי התקנון. זה היה ביום ההצבעה על תוכנית ההתנתקות בכנסת – 26 באוקטובר 2004. ההצבעה הייתה שמית ואני הייתי שלישי ברשימה. כשהמזכיר קרא בשמי, אמרתי: "נגד, בשאט נפש". יושב-ראש הכנסת דאז, נשיא המדינה דהיום, הורה למחוק את המילים "בשאט נפש" מן הפרוטוקול. הוא פעל נכון, זה היה תפקידו. אבל עכשיו הגיעה השעה להחזיר אותן לשם.

לתוכנית ההתנתקות, שהייתה איוולת מדינית ותועבה מוסרית, התנגדתי אכן בשאט נפש – שאט נפש מול חורבן יישובים פורחים בארץ ישראל בלי סיבה, בלי צידוק, בלי הסבר, שאט נפש מול האדמה הדמוקרטית החרוכה שהשאירו אחריהם מתכנני ומבצעי התוכנית, שאט נפש מול התמונות של אויבינו מארגוני הטרור שחגגו את ניצחונם בין חורבות בתי הכנסת ובתי המדרש שהם בעצמם שרפו.

13 שנים עברו מאז. למרות ההבטחות של חולמי חלום ההתנתקות עזה לא הפכה לשוויץ של המזרח התיכון. נאלצנו לחזור אליה שוב כמה פעמים – לא כדי לחרוש ולנטוע כפי שעשו תושבי גוש קטיף, אלא כדי לסלק את האיום הביטחוני על יישובי הדרום, איום שהתגבר באופן בלתי נסבל דווקא בעקבות ההתנתקות. עד היום הזה סובלת מדינת ישראל מן התוצאות האומללות של ליקוי המאורות שהתרחש ברצועת עזה לפני  13 שנים. הצער על  25 היישובים שפונו, על בתי הקברות שהועתקו, על השדות שנעקרו,  עודנו צורב בעוצמה את הלב. אבל אני בטוח שגם את הלקח למדנו באותה העוצמה. אני מקווה שלעולם לא תעלה בבית הזה הצעה לעוד תוכנית שתחייב אותנו להתנגד אליה בשאט נפש."

ח"כ מוטי יוגב: "בחוק ההתנתקות נרשם שמטרתו להביא למציאות טובה יותר מדינית, ביטחונית, כלכלית וחברתית. זוכר את המשפט הזה. זה היה המשפט בו נפנף איזשהו פרקליט ב-11 ניסיונות של המתיישבים להגן על עצמם בבית המשפט העליון. ובית המשפט העליון, בהרכב של 11 שופטים בראשות השופט אהרון ברק ומי שלימים נעשו נשיאות בית המשפט העליון, אפילו לא הרים את ראשו מהשולחן. שבע שעות של דיונים. ועם הנפנוף של המשפט הזה נפנף גם את כל הטענות. אני קובע כאן כי שום מטרה ממטרות אותו חוק או ממטרות אותה התנתקות לא התקיימה. לא מדינית, לא ביטחונית, לא כלכלית ולא חברתית."

ח"כ מוסי רז: "היום אנחנו מציינים 12 וחצי שנה חילוץ יהודי עזה – אין מילה אחרת להגיד את זה. אני רוצה להזכיר שלדוגמה, בארבע וחצי השנים, או חמש שנים, מרגע שפרצה האינתיפאדה השניה ועד שבוצע הפינוי הזה מגוש קטיף – החילוץ הזה של היהודים מגוש קטיף - נהרגו ונרצחו שם 124 ישראלים, ואנחנו יודעים שמאז, לשמחתנו, לא נפגעו מתנחלים בגוש קטיף. אם היה ממשיך לפי הקצב שהיה בפחות מחמש שנים, ב-13 השנים הללו היו נהרגים שם עוד 300 מתנחלים וחיילים. הם לא יודעים שהם חייבים את חייהם לאריאל שרון שהוציא אותם משם."

שר החקלאות אורי אריאל השיב בשם הממשלה: "זה היה פיגוע בדמוקרטיה גם של הליכוד, שראש המפלגה אמר שהוא יקבל הכרעה של אנשי המרכז. היה סירוב גדול, מוחץ, נגד התוכנית הזאת, אבל הוא התעלם.

בעת האחרונה יש חברת כנסת אחת, שהורחקה לשבוע על ידי ועדת האתיקה בגין התנהגותה, שמפזרת כאילו נתונים, כאילו עובדות, שבינם לבין המציאות אין דבר וחצי דבר. חברת הכנסת הזאת, שהוזמנה לפי דעתי שלוש פעמים על ידי ועדת מתיישבי גוש קטיף לבוא ולראות את הדברים ולראות אולי היא תוכל לעזור במשהו, לא נענתה לאף הזמנה. רבים וטובים מחברי הכנסת שהם אינם מחנה ימני, התייצבו, כל אחד בדרכו, לעזור. אבל היא – לא, היא לא באה, היא לא נענתה, היא לא אתנו בכלל, היא במקום אחר, משלה."

שירי דנון,
0 תגובות