ניר ז"ל ואני נולדנו באותו יום

לפני 21 שנה, ב 4.02.97, כשעה לאחר סיום הערכת המצב השבועית אצל אלוף הפיקוד, רשת האלחוט ברכבי בישרה לי על "תאונה אווירית לא ברורה" בגזרת החרמון. נסובתי לאחור ונסעתי לכיוון. מהרכס של צפת כבר יכולתי לראות שני מוקדי אש בצפון עמק החולה ולהבין שמדובר באסון גדול. ב-15 הדקות של נסיעה מטורפת הספקתי ללמוד פרטים ומיניתי שני אל"מ לפקד עם מוקדי החיפושים אחר ניצולים מתוך שני מסוקי היסעור שהתנגשו בעת שהובילו לוחמים מיח' גולני, הנח"ל ויחידות נוספות. ככל שעבר הזמן, לפרטים הטכניים נוספו גם פרטים אישיים על החיילים שהיו על המסוק. במשך לילות רבים מראות הזוועה מזירת האסון, שמות החיילים וגודל האסון הדירו שינה מעיניי.

הקושי היה עצום, במדינה, בצבא, ביחידות. אני ומפקדי היחידות חילקנו בינינו את הביקורים בבתי המשפחות השכולות. אחד מהבתים הרבים היה ביתם של הורי החייל ניר שרייבמן ז"ל, קצין תותחנים ותצפית. הוריו של ניר הפתיעו וריגשו אותי במהלך ביקורי אצלם. היה לי מנהג לבקר בעמדות השמירה במוצבים השונים כדי לשמור על ערנות ולהעביר את הזמן יחד עם החיילים העומדים על משמרתם. באחד הלילות, יצא שביקרתי במוצב עליו שמר ניר ושוחחתי איתו ארוכות על הא ודא, ובמהלך שיחתנו גילינו כי נולדנו באותו התאריך. 

מסתבר שניר סיפר על הפגישה הספונטנית שלנו להוריו ואלו סיפרו לי על כך בזמן שהגעתי לנחמם. מאז כבר 21 שנה, משפ' שרייבמן האצילית ואני מציינים יחד את ימי ההולדת של ניר ושלי בדרכנו המיוחדת.

הכאב על ניר והנספים הנוספים הוא אין סופי. כל אחד מהם הוא סיפור אישי, עולם ומלואו, בן להורים, אח לאחאים, צעירים שכל עולמם היה לפניהם. נזכור אותם לעד!

יום טוב סמיה,
0 תגובות