"האינטרנט הוא הסרסור החדש"

ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות קיימה דיון במסגרתו הוצגו מחקרים חדשים שנערכו אודות היבטים שונים בתעשיית הזנות בישראל, ביניהם שיח צרכני הזנות ברשת וסיקור תופעת הזנות בתקשורת הישראלית.

בפתח הדיון אמרה יו"ר הוועדה ח"כ עליזה לביא "אנחנו נמצאים כעת בתקופה מיוחדת בה בשלו התנאים לשינוי מציאות אמיתי בישראל. מסקנות הוועדה פורסמו, החוק להפללת לקוחות זנות עבר בקריאה טרומית ואנחנו נחושות להמשיך ולקדם את החקיקה עוד במושב הנוכחי. כיום הזנות נמצאת בכף היד – וזמינה ונגישה לכל נער ונערה בלחיצת כפתור. הרחבת הדיון האקדמי, הציבורי ובמערכת החינוך הוא המפתח לשינוי תודעתי הנדרש כל כך בנושא".

ד"ר יעלה להב רז, מרצה באוניברסיטת בן גוריון, הציגה מחקר שערכה לאחרונה בנושא צרכני זנות בישראל והפעילות המתקיימת סביב צריכת הזנות ברשת. לדבריה "הצרכנים הם אלה שמניעים את התעשייה אבל עד היום היו במחשכים. הרשת הפכה בשנים האחרונות לשחקן מאוד משמעותי בזירת הזנות ואף מקובל כבר לומר שהאינטרנט הוא הסרסור החדש".

באתר הישראלי שבחנה ד"ר להב רז פועלים קרוב ל-30 פורומים של צרכני זנות בחלוקה לקטגוריות שונות, בהם הם משתפים את חוויותיהם מצריכת שירותי מין. מרבית הפורומים פתוחים, כאשר כל אדם יכול לקרוא את התכנים, להיחשף לפרטים, לשמות ולכתובות המפורסמות בהם, אולם רק משתמשים רשומים רשאים לכתוב בו. כיום ישנם 24,481 משתמשים רשומים. לדבריה "התופעה של צריכת זנות היא עתיקה אבל  בעבר זה היה צרכן בודד שהיה לומד מניסוי וטעייה עם עצמו, לא היו מדברים על זה. היום בחסות המרחב המקוון הוא יכול להתייעץ, ולשתף. מדובר בבית גידול לזנאים. אפשר ללמוד בו איפה זה קורה, כמה משלמים ואיך זה עובד. כל השחקנים בשדה הזנות מודעים לקיומם של הפורומים, הם יודעים שאותו צרכן ילך וידווח על האקט המיני, על איכות השירות, ידרג את האישה, את חלקי גופה ואת 'ביצועיה' ואלמנט ההשפלה שתמיד היה קיים בזנות מקבל במה פומבית. גם ברמת התודעה קיומם של הפורומים מסייע להעצמת תעשיית הצריכה, שכן עצם המפגש עם צרכנים נוספים נותן גושפנקה מוסרית והקלה נפשית, מציג את מה שאתה עושה כנורמטיבי ומקובל. המרחב הזה משמש לעיתים גם מעין תא וידוי, כשהרבה זנאים כותבים על חוויות של בושה, כישלון וחדרה, לעיתים גם חרטה". לסיום אמרה ד"ר להב רז כי "כיום מרבית פעילות הרשת סביב הזנות עוברת לפלטפורמות סגורות יותר כמו וואטסאפ וטלגרם וקשה מאוד לעקוב אחריה מחקרית, אבל המשטרה בוודאי יכולה לעשות זאת.

אודליה דיין גבאי, דוקטורנטית לתקשורת ועיתונאית באוניברסיטה העברית הציגה את מחקרה אודות האופן בו מוצגים הזנות והמעורבים בה בתקשורת הישראלית. ממצאי המחקר הראשוניים מראים כי בכתבות העוסקות בזנות ישנה בולטות ברורה לסיקור האישה בזנות, בעוד שגורמים אחרים כמו הסרסור והצרכן כמעט ונעלמים מהמשוואה. לדבריה "נטייה זו מחדדת את התפישה החברתית לפיה האישה העובדת בזנות היא האחראית הבלעדית למצבה. יתרה מכך, בעוד שהמילה 'זונה' מלווה בקונוטציות של גנאי ובוז שלא ניתן להתעלם מהן, חלקו של הגבר, שהוא הדלק המניע של התעשייה זוכה לשיח נקי שכולל מילים מכובסות כמו צרכן או לקוח, כמי שהולך לרכוש חלב במכולת, מה שמנקה אותו מאשמה וקלון".

עוד ציינה דיין גבאי כי ניתן להבחין בסיפורים רבים על "הזונה המאושרת", אשר מדגישים לרוב מספרים בכותרת ומחזקים מיתוסים של בחירה חופשית, כסף קל וכו'. מאידך, אזכורים אחרים מתבססים לרוב על אירועים נקודתיים, לרוב בהקשרים פליליים וקשים, כאשר השיח הנקודתי מחדד את תפישת השוליות של התופעה ומונע שיח מתמשך שיכול להוביל לשינוי. עם זאת, ציינה כי בשנים האחרונות, בעקבות הליכי חקיקה בנושא הפללת לקוחות זנות, ניתן להבחין בעלייה בכמות הסיקור של הנושא ובבנייה של שיח מתמשך אודות התופעה.

מחקר נוסף של פרופ' שולמית אלמוג ולינוי אבן כסף מאוניברסיטת חיפה, בוחן את היעדר ייצוגן של הנשים בתעשיית הזנות בתהליכים הנוגעים להם, בין אם מדובר במחקרים, בקידום הליכי מדיניות וחקיקה ועוד. לדברי פרופ' אלמוג "ארגונים המייצגים עובדים בתעשיית המין בעולם מבקשים מטבע הדברים להעמיק את הלגיטימציה של הזנות. בארץ יש בסיס נסתר להתארגנויות כאלה, לא משהו מוכר וממוסד, אבל אם יש נשים בזנות שמתנגדות לזנות, הן לא יוכלו לבטא את עמדתן במסגרת אותם ארגונים. מאידך ארגוני תמיכה וסיוע לנשים בזנות מייצגים גם הם כיוון מסוים שספק אם גם בכוחו לייצג באופן מלא את העמדה, הצורך, התפיסה והחוויה של מכלול הנשים בזנות". עוד הוסיפה פרופ' אלמוג כי "נשים בזנות הן לא אישה אחת, לכל אחת יש סיפור ועולם משלה. יחד עם זאת, מכנה משותף שקיים לכולן הוא חוויית הנזק שהגורם המרכזי שלו הוא הקלון החברתי. אין אף אישה בזנות שיכולה להימלט מהנזק הקשה, התמידי והנורא הזה, נזק שהמדינה חייבת לראות

שירי דנון,
0 תגובות