"מחויבים לדימונה וגם לעמונה"

אני האחרון שמוכן להעמיד אוכלוסייה מול אוכלוסייה. אנחנו חברי הכנסת ובטח הקואליציה מחויבים כל כולנו גם לדימונה וגם לעמונה.

מתנהלים שני אירועים כואבים. 

פינוי לא צודק ולא מוסרי של בתים בנתיב האבות ודיון בועדת הכלכלה על העוול שעושים בנגב קרמיקה לעובדים המסורים.

משקיע מתוחכם שרכש כפי הנראה את המפעל מראש כדי לסגור אותו ולהתבסס על יבוא. יש רוכשים שמוכנים לרכוש את המפעל ויש נכונות גדולה של הממשלה לסייע, אבל הבעלים מתנגד. הוא לא רוצה מפעל כחול לבן שיתחרה ביבוא שלו. ציניות מקוממת שאסור בשום אופן לאפשר.

למפעל לא כלכלי אין זכות קיום. זה לא המצב בנגב קרמיקה. מדובר במפעל הייטק מתקדם שעל פי כל הנתונים יכול להרוויח. כאמור, יש גם רוכשים שעשו את החישוב ומאמינים במפעל ורוצים לרכוש ולהפעיל אותו.

מפעל בנגב לא סוגרים סתם כך. 140 עובדים לא זורקים הביתה רק כי מישהו עושה חישוב כלכלי ציני ורוצה להרוויח עוד קצת בדרכים עקלקלות.

ליבי מדמם על הכישלון שלנו בנתיב האבות והכאב על העוול הוא נוראי. עם זאת, כחבר כנסת הרגשתי מחויבות עליונה להיות נוכח בדיון החשוב הזה ולהשמיע את קולי. את החורבן של המפעל הזה אפשר עוד למנוע. זאת האחריות והמחויבות שלנו.

אם הבעלים של נגב קרמיקה ימשיך עם ההתנהלות הצינית והאטומה שלו על חשבון הציונות המפוארת שחיה ובועטת בנגב, על חשבונם של העובדים, ועל חשבון האידיולוגיה של תעשייה כחול לבן - הוא חייב לשלם מחיר.

אני תקווה שחוק ההסדרה יגרום לכך שמראות כמו אלו היום בנתיב האבות לא יחזרו עוד ושהקואליציה הרחבה שהתגבשה היום בדיון תמנע את העוול בירוחם.

בצלאל סמוטריץ',
0 תגובות