ליצמן וקידוש השם

הרב הראשי הגדיר את התפטרותו של השר ליצמן כ"קידוש השם". כעת, עם סיומו (נכון לעכשיו) של המשבר הקואליציוני התברר, שהשינוי העיקרי שהתרחש הוא שליצמן יוכל מחדש לכהן במשרדו כסגן שר עם סמכויות של שר, ולגבי כל השאר, כולל עבודות הרכבת, מה שהיה – הוא שיהיה. כיוון שכך, התפטרותו של ליצמן קרובה יותר לחילול השם מאשר לקידוש השם.

שהרי למה לליצמן היה חשוב כל כך להיפטר מהתואר "שר" שאולץ בזמנו לקבל? בגלל השקפת עולם תמוהה, על פיה יש אחריות לשר בממשלת ישראל על חילולי השבת הנעשים במדינה, אולם סגן שר פטור מאחריות זו. למרות זאת, משלא הייתה לו ברירה, הסכים ליצמן להתמנות לשר, אף שידע היטב שמוסדות מדינת ישראל אינם באמת שומרים באופן מלא את השבת. הכרה זו הייתה למעשה כורח המציאות, שהציונות הדתית אימצה לאורך כל הדרך. אנחנו חיים בחברה שבה רוב הציבור איננו שומר שבת כהלכתה, ועלינו למצוא את האיזונים הנכונים בנושא שמירת השבת במרחב הציבורי במציאות כזו. אולם ליצמן בחר בדרך המנסה כביכול לצאת טוב מכל הכיוונים – לא להיות חבר בממשלה, אבל ליהנות ממשרה של חבר בממשלה. ועל כך יש לתמוה: אם באמת אסור לשתף פעולה בתוך ממשלה הנושאת באחריות על חילול שבת - האם באמת הבחנה זו משנה מהותית את התמונה? אם יישאל ליצמן אחחרי מאה ועשרים בבית דין של מעלה למה הוא היה שותף בחילול שבת של מוסדות מדינת ישראל, האם הוא באמת חושב שיש ערך בתשובה: "לא הייתי שר, הייתי סגן שר עם סמכויות של שר"? סידור כזה איננו בגדר "קידוש השם". הוא נראה כמו קומבינה של עסקנים, שאינה מוסיפה דבר לכבוד המקום, לכבוד התורה ולכבוד השבת.

אמנון בזק,
0 תגובות