יהודי אמריקה, חוטובלי, ושוב אנו

בראיון מרהיב ובאנגלית משובחת המציבים אותה כמסבירה הטובה של הממשלה במערב מיד אחרי בנימין נתניהו ונפתלי בנט אמרה ציפי חוטובלי שלושה דברים, שגרמו לסערה בכוס גלידה אמריקנית. כך זה נראה:
(*) חוטובלי לא הייתה צריכה להזכיר את שיעור הגיוס של יהודי אמריקה לצבא ארצם. שם אין מלחמה ושם אין גיוס חובה, ולכן ההשוואה אינה מחזיקה מים.
(*) ביבי הוא האחרון שרשאי מוסרית לכעוס על חוטובלי. הרי היא ניסתה בעצם לגונן על אזלת היד שלו - מי שהתחייב למתווה הכותל ולא קיים אותו בגלל פחדנותו מפני הליצמנים ותאוותו להתגורר בבלפור 3, ירושלים. אילו עמד בדיבורו וקיים את המתווה לא היה צריך לומר את אשר אמרה להגנתו. איני מצדד במה שאמרה, ובפועל שולל את הצידוק שעלה מדבריה באשר להתנהלות של ביבי כלפי הקונסרבטיבים והריפורמים, אבל הוא האחרון שיכול לכעוס עליה. להפך, צריך להודות עליה.
(*) בעניין המרכזי היא אמרה את העיקר, שאנו חוששים לומר ליהודי אמריקה (וליורדים הישראלים) כבר שנים רבות: עזרתכם חשובה; אהדתכם חשובה מאוד; אבל אינכם חיים את ההוויה הביטחונית של היהודים בישראל ואינכם חלק מן השמחה והחרדה והתפילה והתקווה והרגעים הקשים, ולפיכך בתחומים אלה רק אנו החיים כאן יכולים לומר אם לשלום ואם למלחמה, אם לעלה זית ואם לחרב.
מתי שמעתי זאת לראשונה? בהיותי לפני שנים רבות שליח "הארץ" בוושינגטון. מי אמר לי זאת? יהודים ציונים ומצוינים אוהדי ישראל. הם נהגו לומר כי הם חיים הרחק מהסכנה ולכן אינם חשים שיכולים לומר לנו מה לעשות. כך - מפיהם.
זה היה נכון אז. זה נכון היום. בליבת הדברים חוטובלי אמרה ליהודי אמריקה את מה שמזמן צריך היה לחזור ולומר באהבה ובידידות ובהוקרה ובחיבה. כן, וגם ליורדים שלנו שנטשו והלכו אחרי סיר הבשר וידידותם וקשרם אלינו חשובים לנו, אבל במגבלות האלה. הם מתבקשים לזכור (לבד מקומץ של הורים לחיילים בודדים וכל הכבוד שלהם) -שמעולם לא חוו את הנסיעה עם הבן/הבת לבקו"ם ואת הטקס בסיום המסלול וקורס הקצינים במצפה רמון.

דן מרגלית,
0 תגובות