תופעת הדתל"שים מצערת וכואבת

הדבר המפתיע ביותר בסדרת הכתבות על הדתל"שים ששודרה השבוע, הוא שלא היה בה שום דבר מפתיע. תופעת הדתל"שים מלווה את הציונות הדתית עשרות בשנים, וסיבותיה ומגמותיה כבר נטחנו לעייפה. במחזור שלי שסיים את לימודיו בישיבה התיכונית שבה למדתי לפני 34 שנים, כרבע מהבוגרים עונים להגדרה של דתל"שים. אז מה נשתנה? בעיקר מה שנשתנה הוא שחלק מ"דתיי הרצף" הגיעו לתקשורת, והם מבצעים מדי פעם תחקירים על דתל"שים ודתיי רצף, מתוך מגמה כפולה: זה מוכר יותר טוב, וזה עושה יותר טוב למי שהוא עצמו חלק מהתופעה שבה הוא עוסק.

אני מרים את ראשי מדי פעם בבית המדרש של 'הר עציון' ומסתכל סביבותיי בהשתאות, כשלנגד עיני תופעה מדהימה שאיש לא יעשה עליה כתבה. מאות בחורים, שמצד אחד מאוד מחוברים לחיים, יש להם סמארטפונים והם בקיאים בתרבות הישראלית העכשווית, הם חשופים לרשת על יתרונותיה, חסרונותיה וסכנותיה, חלקם פוקדים את השוק במחנה יהודה או הולכים להופעות שונות, אך יחד עם זאת הם יושבים ולומדים תורה במשך חודשים ושנים. הם מתלבטים בכנות ובפתיחות בשאלות אמוניות ומקדישים זמן רב לבירור דרכם והשקפת עולמם. הם מתחבטים לא פעם כיצד צריך להיות היחס הנכון בין המחויבות שלהם לפיתוח עולמם הרוחני ותרומתם לחברה בכלל בתחום זה, לבין מחויבותם לשירות צבאי משמעותי. אני פוגש את קודמיהם – בוגרינו – התופסים עמדות מפתח בחברה הישראלית בשלל גוונים, תוך שהם מקימים את ביתם מתוך מחויבות לתורה ולמצוותיה. נכון, לא כולם, לעתים זה קשה מדי ובחינוך אין מאה אחוזי הצלחה. אולם רובם המכריע אכן עומדים במשימה, והיכולת שלהם לשלב את העולם המודרני, הפוסט מודרני, הטכנולוגי, עם העולם הרוחני – היא תופעה הרבה יותר לא מובנת מאליה מאשר המציאות הדתל"שית. כל זה קורה גם בבית המדרש המקביל לנשים במגדל עוז, לבנות הנמצאות לפני או אחרי שירותן הלאומי או הצבאי, הבוחרות להקדיש מזמנן לשם שמים חודשים ושנים על מנת להעמיק את עולמן הרוחני. אלו הם רק שני בתי מדרש שאני מכיר מקרוב, מתוך עשרות רבות של בתי מדרש, לגברים ולנשים, הפזורים בכל רחבי הארץ, ולאין ספור מסגרות לימוד למבוגרים ולמבוגרות בכל מקום ואתר. אבל כל זה לא מעניין את התקשורת ולא משרת אג'נדה של אף אחד שם.

אכן, תופעת הדתל"שים מצערת וכואבת, ואיש אינו בא לפתור אותה בקלות או להתעלם מגורמיה. אבל אין הרבה ערך בהדגשה חוזרת ונשנית של החריג, כל עוד לא מציגים במקביל תמונה מאוזנת של המציאות.

אמנון בזק,
0 תגובות