טוהר הנשק שומר על חוסנו של צה"ל?

הנשיא אמר שטוהר הנשק שומר על חוסנו של צה"ל. הקלישאה הזו אינה המצאה של ריבלין; כולם אומרים זאת. זה, כמובן, לא הופך את האמירה המשונה הזו לאמת.

הקפדה על מוסר לחימה אינה מעצימה את כוחו של צה"ל, אלא להפך. לו נהגנו לפי אמות המידה המוסריות של הרומאים, או של האנגלים בהודו, או של האמריקאים מול האינדיאנים, כבר לא הייתה לנו בעיה פלשתינית. אנחנו מתנהגים באופן מוסרי לא משום שזה משתלם מבחינה אינטרסנטית, אלא משום שכך צריך לנהוג, גם אם משלמים על כך מחיר. אנחנו לא מוכנים להיות רומאים, אנגלים או אמריקאים, גם אם זה משתלם. זו המשמעות העמוקה של דברי חכמינו, ששפיכות דמים היא "ייהרג ואל יעבור": עדיף להיות נרצח מלהיות רוצח, כי חיי רוצח הם חיים שאינם ראויים לחיותם. איננו רוצים לנצח, אם לשם כך צריך לסרוק את בשרם של חפים מפשע במסרקות ברזל.

ואחרי שמבינים מה זה טוהר הנשק, צריך לחשוב שבע פעמים מהי באמת הזוועה המוסרית שאפשר לומר עליה את המשפט הזה; שעדיף למות בלעדיה מאשר לחיות איתה. מעשה אלאור אזריה - ירי במחבל פצוע בשדה הקרב - אינו עונה להגדרה הזו. זו אינה זוועה מוסרית, אלא הפרת פקודה. אין במעשה הזו מגבורתו של מאיר הר ציון, הלוחם שהציל את עם ישראל, וגם אין בו מחטאיו של מאיר הר ציון, שחיסל בדואים חפים מפשע כנקמה על רצח אחותו. זו הפרת פקודה, שהייתה צריך להיות מטופלת כמו כל הפרת פקודה: בעונש משמעתי של המ"פ או המג"ד. מי שהפך את המקרה הזה לסמל טעה טעות מרה. ועכשיו צריך לחון את אזריה, לא משום שהוא גיבור, אלא משום שהוא הפך קורבן לנטייתנו להפוך כל אירוע לדגל היסטורי. אזריה הוא לא גיבור ולא פושע, אלא חייל פשוט, שצריך לחזור הביתה.

חיים נבון,
0 תגובות