קראתי המון הספדים על גבאי

משועשעת מהתגובות הפבלוביות של חברי בשמאל על דברי אבי גבאי שציטט את המשפט ההוא של נתניהו על כך ש"השמאל שכח מה זה להיות יהודי".
באותה הופעה בבאר שבע, כך פורסם, אמר גבאי שהוא לא פוסל את האפשרות להיות מספר 2 של יאיר לפיד. אפס תגובות אצל אותם חברים יקרים.
קראתי המון הספדים על גבאי, בעקבות הציטוט הראשון. הוא יישאר קרח מכאן ומכאן, הוא שכח את ה"בייס" של מפלגת העבודה, אי אפשר להחליף די. אן.איי. וכו'.
גבאי עובד קשה, ממוקד משימה, נפגש כמעט כל יום עם קהלים שאינם נמנים על מצביעי מפלגתו. בניגוד לנתניהו, אין לו מוטיבציה להסית.הוא גם לא נראה דוגמן כמו יאיר לפיד. הוא יודע שלרוב מצביעי הימין יש זיקה יותר עמוקה לדת, בעוד שמייסדי תנועת העבודה מקורם בתנועת ההשכלה והחילון. הוא גם יודע שרוב הציבוריות היהודית-ישראלית נמצאת על הספקטרום המסורתי. אתאיזם היא לא בדיוק סחורה לוהטת היום.
בניגוד לשמעון פרס, הוא לא מוציא מדעתו אף ליכודניק שרוף. הוא איננו דמון, אין לו אמא ערביה, או מניות בתדיראן.
אבי גבאי עושה היום נסיון מרתק בתוך מפלגה שכבר ניסתה הכל ב-40 השנים האחרונות כדי לחזור ולהנהיג. זהו נסיון שכנראה צריך למצות אותו. גבאי מהמר כאן בגדול. בניגוד לקודמיו במפלגה, הוא לא ידבק בכס היו"ר. לא יביא את הסחורה - ילך הביתה.
ומהי אותה סחורה שאותה הוא רוצה למכור? עיזבו את הליכוד הקיים, הוא אומר. בואו והצביעו לליכוד החדש, למפלגת העבודה בראשותי. קצת ליברל, קצת מסורתי, קצת הגון ובעיקר - לא אמריקן סטייל. וכשחושבים על זה, על ה"קצת" הזה, זה נראה לפתע השינוי הכי גדול שיכול להתרחש כעת בפוליטיקה הישראלית.

חנה קים,
0 תגובות