הנס של מפלגת העבודה

אבי גבאי הוא הנס של מפלגת העבודה. הרופא שמנסה להציל את החולה הגוסס. אנשי המפלגה תמכו בו כי בתוך תוכם הם ידעו שרק מישהו מבחוץ יכול לרפא את המפלגה. שאחרת היא נופלת לתהום החוסר רלוונטיות.

ואז כשהוא מתחיל בטיפול, זה פתאום כואב. נפתחים פצעים. טראומות. במקום פלסטר צריך לטפל מהשורש. והפצע המרכזי- היחס ליהדות.

הוא אמר את זה מילה במילה בצורה מדויקת ביותר. היחס של השמאל היום ליהדות הוא יחס של בורות מוחלטת. חוסר הבנה בסיסי, שאפילו מי שכופר ביהדות זקוק לה. חוסר רצון להגיד *משהו* על פניה של היהדות בדור הזה. הכל לטובת איזו פנטזיה על ליברליזם מערבי, שנמצא בעצמו בפשיטת רגל.

העניין הזה יחזור ויעלה כי אתה לא יכול לחיות במדינת ישראל המשוגעת ולדבר בשפה העברית בלי להיות כל הזמן במשא ומתן עם הצד היהודי שלך. אתה לא יכול לחיות פה כאילו אתה בלונדון או ברלין. כלומר אתה כן יכול, אבל אז אתה הופך לחיקוי עלוב וחסר רלוונטיות.

לשמאל יש המון מה להגיד על היהדות ובמשך שנים הוא גם אמר. היהדות לא שייכת לימין ולא שייכת לדתיים, ומהויתור של החילונים על היהדות כולנו מפסידים כי אנחנו מקבלים יהדות מאוד מסוימת, חד גונית והייתי אומר גם לא פעם מעוותת. במקום שיהיה דיון בין גישות שונות ליהדות אנחנו מקבלים מלחמת בעד ונגד.

אני רואה לא מעט אנשים מהשמאל היסטריים היום. ישר שולפים את ההאשמה הקבועה ״מתחנף לימין״. הטיפול הכואב מרפה את ידיו של החולה. הוא מתחיל לשכנע את עצמו שהוא בכלל בריא, והאשם הוא הרופא שמתעסק במחלה.

אופיר טובול,
0 תגובות