הגיע הזמן להתחיל לדאוג

לא רציתי לכתוב על אלשיך. באמת שלא רציתי. אני מבקר מספיק דמויות ציבוריות, ולא חסר לי לחצות שוב את סף הרגישות הנמוך מדי של חברים במגזר הדתי-לאומי.

אבל עם כיפה או בלי כיפה, מי שלא רואה שקורה כאן משהו חמור מאוד צריך להיות עיוור. זו לא רק העסקתו התמוהה של ליאור חורב, יועץ התקשורת הפוליטי של המפכ"ל. אלה לא רק ההדלפות שחזרו ובגדול, עם תזמון תקשורתי מובהק, שמעיד על שיתוף פעולה מובהק בין חוקרים לגורמי תקשורת שונאי נתניהו. וזו לא רק הידיעה הבוקר בידיעות אחרונות, עיתון שהמו"ל שלו חשוד כרגע בחקירה, ובכל זאת מקבל מהמפכ"ל עצמו יחס מיוחד.

הדוגמאות האלה חמורות, אבל הן לא העיקר. העיקר הוא הרוח הנושבת מהפקידות הבכירה בישראל. הרוח הזאת מורכבת מזלזול גמור בדעת הקהל, תפיסה עצמית של אני ואפסי עוד (שנוגדת את מהות התפקיד של משרת ציבור), תעמולה נגד נבחרי ציבור, וחריגה מאינספור חוקים ונורמות של מנהל תקין – וכל זה בזמן שהם מציגים את עצמם כאבירי שלטון החוק ו"שומרי סף".

זה קורה לכל כך הרבה פקידים בכירים בארץ – ועכשיו גם למפכ"ל המשטרה. הגיע הזמן להתחיל לדאוג.

רן ברץ,
0 תגובות