חקירת העדויות גם ללא תלונה

פרשיות ההטרדות המיניות האחרונות חושפות את מערכת אכיפת החוק בשיא רפיסותה. נשים חזקות, בכירות ואמיצות בוחרות לחשוף את עברייני המין שפגעו בהן, אבל לחוק אין מענה.

מעודד שהגענו לעידן שבו פרסומים של הטרדות מיניות מובילים להוקעה חברתית של התוקפים, אבל כמה זה עצוב שאין לנו, כמדינה, יכולת להתמודד עם עבריינות המין מהסוג הזה בדין הפלילי.

ובעצם לא משנה כמה פוסטים ברשתות החברתיות יצאו נגדם, וכמה חוקים נחוקק וכמה מאמצים חינוכיים נשקיע – אם בסופו של דבר, עברייני המין ימשיכו להחזיק בעמדות הכוח. איזה מן מסר זה משדר לקורבנות של הטרדות מיניות? תתלוני עד מחר, מותק, האיש שפגע בך לא ייענש.

האומץ של דנה ויס, אושרת קוטלר, נרי ליבנה והנשים האחרות בשרשרת הארוכה של נפגעות שהחליטו לחשוף את ההטרדות שהן עברו הוא מדהים. העדויות שלהן חשובות מאין כמוהן. הסולידריות שהן זוכות לה מרגשת לא פחות. אבל התוקפים שלהן לא ייענשו על-ידי המדינה.

רשויות החוק חייבות לספק כלי אכיפה סביר שייתן מענה צודק במקרים האלה. מענה צודק - במיוחד עבור כל אותן נשים שאין להן מעמד בכיר ובמה משמעותית לחשוף את סיפוריהן, הנשים שחשיפה שלהן לא תוביל לסנקציות על התוקפים. עם השינוי התרבותי שמביאות איתן המתלוננות האמיצות, חייב לבוא שינוי חוקי שישווה את התנאים ויעשה צדק גם עם נשים מוחלשות ופגיעות יותר. לכן יש לאמץ את היוזמה החשובה של השרה גילה גמליאל - Gila Gamliel להארכת תקופת ההתיישנות על עבירות מין.

בדיקה של הלמ"ס העלתה ש-98% מהנפגעות לא מתלוננות. הן לא מתלוננות כי המשטרה עצמה נגועה בתרבות מחרידה של אלימות מינית ואונס; כי שופטים מטיחים בפניהן שהן "לא נראות כמו מישהי שהוטרדה, אלא כמו מישהי שעושה שימוש במיניות שלה"; כי שרים וחברי כנסת מואשמים בהטרדות מיניות ופטורים בלא כלום. ורבות מהן לא מתלוננות כי עד שהן אוזרות אומץ, החוק כבר לא מכיר בפשע.

החוק הקיים למניעת הטרדות מיניות מכיר בחסמים האדירים העומדים בפני אישה שנפגעה מינית ובקושי הגדול להתלונן, ולכן הוא מחייב חקירת העדויות גם ללא תלונה. הגיע הזמן שיכיר גם שיש פצעים שהזמן לא מרפא.

זהבה גלאון,
0 תגובות