רעב מיני איננו חטא

אורנה בנאי אילצה את עצמה לשכב עם גברים כי היא חששה לצאת מהארון.
בתחושה של אורנה בנאי כל מגע מיני עם גבר הרגיש כמו אונס, וזאת תחושה טבעית לחלוטין למי שהייתה במצבה. שימו לב: אורנה בנאי יצאה נגד "הרעב המיני" של הפרטנרים שלה.
יש להניח שהרעב המיני של בת הזוג שלה כלפיה הוא משהו שהיא דווקא שמחה לעודד.
רעב מיני איננו חטא, הוא מקור החיים, כל אדם בריא בנפשו רוצה להיות מושא לרעב המיני של מישהו אחד לפחות, השמועה מספרת שאפילו נשים נשואות מעוניינות במעט רעב מיני כלפיהן פעמיים בשבוע בממוצע.
אורנה בנאי פשוט הייתה מושא לרעב המיני של המגדר הלא נכון ומכאן חווית האונס.
האנסים של אורנה בנאי היו הפרטנרים שלה, כלומר גברים שהכירו אותה, נמשכו אליה, אולי אהבו אותה אולי רק חיבבו ולבטח לא ידעו שהם אונסים אישה לסבית. אני יכולה רק לדמיין את תחושת התסכול המוצדקת לחלוטין שלהם כשהם קראו בכותרת של ידיעות אחרונות שהם חלק ממצעד האנסים.
חבר הכנסת מיקי זוהר העז לרמוז את מה שאני כותבת עכשיו, כבר יומיים צולבים אותו בכל פורמט אפשרי.

הדס שטייף התראיינה אצל יעל דן בגל'צ וטענה שיורם זק ניצל חסרת ישע - כלומר ביצע עבירה פלילית חמורה.
למה? כי מישהי ניהלה אתו סייבר סקס בפייסבוק ושלחה לו בין היתר תמונות עירום שלה. שני בגירים השתעשעו בפייסבוק בהכרה מלאה ומתוך בחירה חופשית ועכשיו אחד מהם מואשם בעבירה פלילית והשנייה הפכה לחסרת ישע. יעל דן ניסתה לסייג את דבריה של הדס שטייף שוב ושוב אבל זה לא עזר לה - שטייף חזרה על המילים " ניצול חסרת ישע" משהו כמו 80 אלף פעם.
עזבו לרגע את מה שמותר לעשות לגברים בימינו ( רמז - הכל) כי נשים זה מה שמעניין אותי באמת:
בכל פעם ששטייף כינתה אישה נורמטיבית ובגירה ששלפה את המצלמה דפקה פוזה ושלחה את הסלפי הטוב ביותר מתוך המבחר "כחסרת ישע" - איבדנו טייסת, איבדנו לוחמת בחיל השריון, איבדנו מנכ'לית של תאגיד והלכנו עוד 50 שנה אחורה במצעד המהפכה הפמיניסטית.
או שנשים מסוגלות להתנהל או שלא. אי אפשר גם וגם.
(ואני בכלל לא נכנסת לפרדוקס הגדול - הרי אם מישהו היה גונב לאותה אישה בדיוק את אותן תמונות בדיוק ,הדס שטייף הייתה טוענת שסלפי של תמונות עירום הוא לא אקט חסר ישע אלא חגיגה עוצמתית של הגוף ומותר לה ואל תאשימו את הקורבן, וכו.)

הערה דוחה במסדרון ותקיפה אלימה תוך ניסיון אונס הם אותו דבר.
אותה עוצמת דציבלים. אותה דרגת חומרה. אותה תהודה תקשורתית. אף אחד כבר לא מבחין בין קורבנות של פשעי מין קשים לבין לסבית שנאלצה לחוות מגע גברי. הכל אותו דבר. הכל תרבות האונס.אבל אונס הוא לא תרבות, אונס הוא מעשה מוגדר ומובחן וקשה ואיום והניסיון לצייר את האונס "כחוויה סובייקטיבית בעיני המתבוננת" הוא חטא חמור כלפי נשים שעברו את הדבר האמיתי.
וכן, אני מודעת לחלוטין לעובדה שאונס אינו מתבצע רק על ידי זר בסמטה חשוכה, מבחינתי גם אישה שנאלצת לשכב עם הבוס שלה פעם אחר פעם כדי להביא את המשכורת הביתה זה אונס. אבל דייט גרוע מלפני 20 שנה הוא לא.

גברים זכו בחארבו דארבו שהם עוברים עכשיו די ביושר, האמת, כלומר כן, סליחה שאני אומרת אבל לא התנהגתם אלינו כלכך יפה לאורך ההיסטוריה.

דרושים כאן מבוגרים אחראיים שיודעים לזהות מורכבות ולייצר מדרוג, הם קיימים בינינו. גם נשים וגם גברים שמצד אחד רוצים למגר את האלימות המינית כלפי נשים ומצד שני זזים באי נוחות נוכח אופיה ההיסטרי והבלתי מובחן של המהפכה הספציפית הזאת. הסיבה שאתם לא שומעים אותם לא נעוצה בכך שהם מיעוט אלא בכך שהם פוחדים לדבר.
אבל הם הרוב, אני בטוחה בזה, אני מאמינה גדולה בטבע האנושי.

גלית דיסטל אטבריאן,
0 תגובות