הוצאו 46 צווי הגבלה בחצי הראשון של 2017

ועדת החוקה ממשיכה להכין את החלק הנותר בחוק המאבק בטרור העוסק במעצרים מנהליים וצווי הגבלה והדיון התמקד בצווי הגבלה. מנתוני פיקוד העורף עולה עוד כי משנת 2015 חל זינוק בצווי ההגבלה הניתנים; נציגי הממשלה הביעו נכונות לכלול את דרישת יו"ר הוועדה חה"כ סלומינסקי ליצירת מדרג חדש לחומרת צווי ההגבלה ולקבוע "צווים חמורים" שעליהם יחול הפיקוח בדומה לצווי המעצר המנהלי ובהם הרחקה מהבית, מעצר בית ומניעת פרנסה

הממשלה ביקשה לתקן את חוק המעצרים כך ששר הביטחון יוכל להטיל על אדם רשימה פתוחה של הוראות או מגבלות "המתחייבת מטעמי ביטחון המדינה או ביטחון הציבור". רשימת ההגבלות כוללת לדוגמא הגבלת יציאה ממקום או מאזור מסוים, איסור יציאה מהארץ, איסור להחזיק חפצים מסוימים או להשתמש בשירותים מסוימים, איסור להתקשר עם אדם מסוים, הגבלות ביחס לעיסוק, ועוד.

בדיון האחרון, הציע יו"ר הוועדה חה"כ ניסן סלומינסקי להבחין בין צווי הגבלה לפי חומרתם, כך שצווים חמורים יותר יהיו כפופים למבחנים מחמירים יותר מיתר צווי ההגבלה. במסגרת הצווים החמורים הוצע לכלול צו של מעצר בית מלא (ההגבלה החמורה ביותר במדרג), הרחקה מהבית, ומניעת פרנסה מאדם. הוצע גם להתייחס בנפרד להרחקה מהלימודים, ככל שמדובר בקטינים. נציגי הממשלה הבהירו בדיון כי יש נכונות לעשות הבחנה בחוק בין קטגוריה של צווים "חמורים" - שתכלול צו למעצר בית מלא, וצו הרחקה מהבית – ובין יתר הצווים. עם זאת הביעו התנגדות לייצר הפרדה לצווי הגבלה הנוגעים לפרנסה.

יו"ר הוועדה חה"כ ניסן סלומינסקי: "זהו אחד החוקים היותר קשים ומסובכים שבו התנגשות קשה ביותר בין הצורך בשמירה על ביטחון לבין אי פגיעה בחירות הפרט. יש המניחים שאפשר לזלזל בצווי הגבלה וכי בוודאות ביטחון המדינה גובר אבל זו פגיעה אנושה בזכויות כשסוגרים אדם בביתו או מרחיקים מביתו. אני נחשף לאנשים רציניים שליוו את התהליך ואומרים דברים קשים ומערערים האם ביטחון המדינה פרופר הוא שמנחה. אם זו פצצה מתקתקת ברור שנאפשר פגיעה אבל השאלה איפה עובר הגבול, איפה נציב את הרף שבו נתיר פגיעה כה עמוקה בפרט. הגענו למסקנה שיש לדרג ולהבחין בין הרחקה משדה התעופה לבין הרחקה מהבית, כניסה לבית, לימודים או העבודה שדינם צריך להיות שווה כמעט למעצרים. תשובת המדינה אינה מה שציפינו. אני בטוח שאפשר להבחין בין מי שפגיעה בפרנסתו תיכנס למדרג החמור ומי שיוכל למשל להמשיך לעבוד מהבית. לפנות לראש השב"כ על בקשה זה לא דבר שהופך את העולם".

עו"ד נעמה פויכטונגר ייעוץ וחקיקה משפט פלילי במשרד המשפטים: "אנחנו לא מקלים ראש בחומרת הפגיעות של צווי הגבלה. לגבי הצווים החמורים ביקשתם שיוקבלו לצווי המעצר אך לא נכון יהיה לטשטש את ההבחנה ביניהם. יש שני צווים שהשפעתם דרמטית יותר על חיי האדם- מעצר בית מלא או הרחקה מהבית. חשבנו ששניהם מתאימים להתייחסות נפרדת. ביחס לפרנסה- אין חולק שזו הגבלה משמעותית. בתוך זה יש מדרג גדול של פגיעות בין אדם שהוא עצמאי, שכיר, יכול להתפרנס מרחוק ועוד. הפגיעה הדרמטית ביותר היא בהגבלה שלא מאפשרת התפרנסות כלל. יש קושי לאפיינה כהגבלה שעומדת בפני עצמה כי מדובר בצווים שהשפעתם מאוד סובייקטיבית".

חה"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי): "לא דיברנו רק על מדרג הסמכות המאשרת אלא גם על העילות ואני לא מצליח להבין את התנגדותכם להחמרה. אם אתם על קרקע יציבה והעילה רצינית תצליחו לשכנע גם את דרג א' ולשכנע את השופט. אני רוצה שתהיה אותה ביקורת על המערכת כשהחשש הוא שמסתתרת תפיסה לפיה זה צעד פחות נורא שאפשר להפעילו לא על קרקע מוצקה מה אכפת לכם שהמדרג יהיה יותר גבוה. האלוף, שה"בט או היועמ"ש לא יקרוס מכמה עשרות צווים כאלו בשנה". 

על דברים אלו השיבה עו"ד פויכטונגר כי "צווי ההגבלה לא נועדו לתת פתרון למצבים מעורפלים מבחינת התשתית אלא למצבים שבהם חומרת הסכנה לא מצדיקה מעצר מנהלי".

חה"כ שולי מועלם רפאלי (הבית היהודי): "יש פער לא נכון בין התפיסה של מעצר מנהלי לבין צווי הגבלה כשהפניות הבלתי פוסקות מהשטח הן דווקא על הצווים שנחשבים פחות דרמטיים וחייבים לאפשר בהם זכות טיעון. בנוסף, יש לי קושי בחלוקה בין שטחי ישראל כולה. מה שמעניין אותי הוא לא המספר אלא כלפי כמה אנשים זה הופעל. כשמדובר רק על שטחי ארץ ישראל מטושטש לנו מה שקרה לאותו אדם באיו"ש. אם הוצאו 56 צווים על אותם 10 אנשים זו תמונה שונה מאשר 56 צווים על 50 אנשים".

חה"כ ענת ברקו (הליכוד): "אסור לסנדל ולמנוע חופש פעולה מגופי הביטחון במאבק בטרור. בצווי ההגבלה לא מדובר על שלילת חופש אלא על צמצום יחסי שלו. אם נמצא מדרג שלא מוביל לכליאה אפשר להשתמש בו. בהרחקה ממגורים או במעצר בית אפשר לקבוע דרג בכיר יותר כמו מנהל אגף שיהיה חתום עליהם, זה לא צריך להגיע לראש השירות".

חה"כ אלעזר שטרן (יש עתיד): "ניתן פה משקל יתר להגנה גם אם מתחת לשולחן לבחורים שיש להם צווי הגבלה. אני מזכיר שרצחנו ראש ממשלה, הרוצח למד אצלנו ושירת בצבא, נשרפה משפחה והצעדים הללו מביאים שקט יחסי. המחיר שאנחנו משלמים כחברה הוא מחיר סביר בהקשרים הללו ואני קורא לחבריי לשקול גם מתוך הרצון להגן על המיעוט הזה שלא לכבול יותר מדי את ידי כוחות הביטחון. למעט מקרי קיצון אנחנו צריכים לקחת בחשבון שבמדינה שבה יש טרור הפרט משלם מחירים גם אם לפעמים הפגיעה מוגזמת".

אלירן בן אליעזר יועמ"ש פיקוד העורף: "הנתונים מתייחסים לצווי הגבלה שאושרו והוצאו בישראל בלבד ולא באיו"ש וחלקם הם מספר הגבלות בבקשה אחת. ב-2010 יצאו 16 צווי הגבלה, ב-2011- 15, ב-2012- 9, ב-2013- 12, ב-2014- 18, ב-2015- 63, ב-2016- 99 ובחציון של 2017 עד סוף יוני- 46. הגידול נובע בעקבות יותר בקשות.  ביחס לעילות הצווים אמר כי ב-2016: 70% מהצווים היו על איסורי יצירת קשר מעל 70% מהצווים, 12% מעצר בית, 36% הגבלה לאזור מסוים, 3% התייצבות שבועית בתחנת המשטרה ו-1% בקשות אחרות. לשאלת היו"ר חה"כ סלומינסקי כמה בקשות הוגשו השיב כי אין בידיו את הנתון. סלומינסקי ביקש לקבל בדיון הבא נתון מדויק כמה הוגשו וכמה מתוך אלו שאושרו חוזרים על עצמם וכן את עילות הבקשה- עיכוב יציאה מהארץ, מאזור מסוים ועוד.

נציגי השב"כ סיפקו נתונים על צווים בישראל: מספטמבר 2015 עד ספטמבר 2016 הוגשו 55 צווי הגבלה של יציאה מהארץ חלקם צווי הארכה בעניינו של אותו אדם כך שמדובר על מספר הצווים ולא האנשים. לגבי צווי מעצר מנהלי לאותה תקופה סה"כ 63. החל ממועד 11.9.16 עד 1.8.17 הוצאו 24 איסורי יציאה לחו"ל ו- 33 צווי מעצר מנהלי.

עו"ד מנשה יאדו מארגון 'חוננו': "השאלה אינה אם אדם יישב בביתו 4 או 5 שעות אלא בפגיעה והגבלת אדם ללא משפט. אני מייצג אדם שלא יודע במה מאשימים אותו. לכן, החומרה של כל צו מנהלי היא הגבוהה ביותר ואין צורך במדרג. זו אלימות משפטית".

עו"ד יצחק בם מהפורום המשפטי למען ישראל: "הנתונים מטעים כי אינם כוללים את צווי אלוף פיקוד מרכז. אם מדובר בתושב איו"ש  שמקבל צו שאסור לו ליצור קשר עם 30 איש הוא עלול לקבל צו אלוף שמגביל אותו להישאר בביתו עד הערב ולעיתים מעצר בית מוחלט. את הנתונים הללו הוועדה לא תקבל וכדי לקבל תמונה מלאה צריך לקבל נתונים משוקללים".

עו"ד דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח: "הרעיון של צווי הגבלה הוא להפחית את מספר העצירים המנהליים. אני מסכים עם חה"כ סמוטריץ' שיש חובה לנקוט בצעד החמור פחות. אחד הבעיות היא בהליך ובחומר החסוי והפגיעה הקשה השנייה היא סנקציה שלא מוטלת על סמך מעשים שנעשו בעבר אלא על מעשים שאולי ייעשו בעתיד. לגבי הנסיבות האישיות במרבית המקרים המידע על אדם אם הוא שכיר או ילדו עם צרכים מיוחדים ידוע לשב"כ ולכן יש להטיל חובה למסור מידע זה".

שגית לוי,
0 תגובות