נתניהו: "נצח ישראל לא ישקר"

דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לציון 100 שנה למותה של שרה אהרונסון:

אנחנו רואים שהשפה העברית חיה ותוססת, שומעים אותה מכל עבר ואני רוצה להעיר כמה מילים בעברית על מה שנאמר באנגלית לפני ימים אחדים ואחר כך להתייחס לאירוע הזה. אני מבקש בראשית דבריי לברך על הודעת הממשל האמריקני בוושינגטון. אני שמח שג'ייסון גרינבלט, שליחו של הנשיא טראמפ הבהיר באופן ברור שהחמאס חייב להתפרק מנשקו, להכיר בישראל ולקיים החלטות בינלאומיות קודמות. כן הם הבהירו שכל ממשלה פלסטינית צריכה להיות מחויבת לעקרונות הללו. אנחנו רוצים בשלום, אנחנו רוצים בשלום אמיתי, ודווקא משום כך לא ננהל משא ומתן עם ארגון טרור בתחפושת מדינית.
אני מבקש כאן קודם כל לברך אתכם, את כולכם, בראשם את שר הבינוי והשיכון, יואב גלנט ורעייתו, את שר הגנת הסביבה ומורשת ירושלים, ודואג למורשת במקומות אחרים, זאב אלקין. שני השרים הללו תרמו רבות לאירוע הזה, לא רק לאירוע, למה שאנחנו הולכים לציין כאן ולהחלטת ממשלה שאתייחס אליה בהמשך.

ראש מועצת זיכרון יעקב, זיו דשא, שמח לראות אותך. בני משפחת אהרונסון, נכבדי המועצה, וידידים רבים שאני מכיר אותם ומוקיר אותם במשך שנים רבות.

בנאומי בעצרת האו"ם לפני חודש אמרתי מסר חד וברור לאומות העולם - אורה של ישראל לעולם לא יכבה. נצח ישראל לא ישקר, ארבע מלים. ארבע מלים שמבטאות את העוצמה המיוחדת של עמנו לאורך תולדותיו, ארבע מלים שהיו תמצית הדרך של חברי ארגון ניל"י. בימים של סבל איום, של מצוקה נוראה ליישוב העברי בארץ, בשעה שהשלטון העותומאני העריץ רמס ברגל גסה את כל נתיניו, בייחוד את היהודים, והגלה את תושבי יפו, הגלה, הוציא אותם, הרחיק אותם לפתח תקווה, אלוהים יודע מה היה מתרחש הלאה. באותם ימים קשים קמה חבורת צעירים עזי לב ועשו מעשה.

אהרונסון ופיינברג, לישנסקי, אבולעפיה, בלקין - שמות שמרטיטים לבבות. כל מי שמכיר את הסיפור נפעם מהגיבורים הללו, כי במקום להיכנע לפחד הם הפגינו תעוזה. במקום לשקוע בייאוש הם גילו תושייה. רוח מיוחדת מנשבת כאן בזיכרון יעקב, בבית הזה, בית משפחת אהרונסון, רוח שמיזגה גאווה יהודית וציונית עם חינוך הומניסטי רחב. לאהרון אהרונסון היו אלפי ספרים, כשאתה עובר בספריה שמקצתה נראית כאן, אתה רואה את מורשת ישראל, את תולדות ישראל ואת תולדות האנושות, תולדות הציוויליזציה. פשוט לראות את ההשכלה הכבירה הזאת. קראתי לא מזמן ביוגרפיה מרתקת של בכור הבנים, אהרון אהרונסון, אחרי שקראתי את יומנו, אף פעם לא נרגעתי אחרי שקראתי את היומן המופלא הזה, איזה רוחב אופקים היה לו, איזה שיעור קומה, הוא היה אגרונום מחונן, מדען נערץ בגיל 30, בשנות השלושים לחייו.

הוא גילה את אם החיטה, תגלית שהזינה מיליונים ברחבי העולם, אבל בד בבד הוא היה הוגה דעות פוליטי, מדינאי ומנהיג מוכשר מאין כמוהו. אני בטוח שאלמלא נהרג בנסיבות טראגיות ב-1919 הוא היה מבסס את מעמדו כאחד מהמנהיגים החשובים של עמנו במאה העשרים, אין לי צל של ספק וייתכן שהיה, אילו היה חי, בגלל הקשר המיוחד שהוא רקם עם אנשים כמו מארק סייקס ואחרים, ייתכן מאוד שהוא היה יכול לשנות את מהלך ההיסטוריה ולהביא להקמתה של מדינה יהודית כפי שהוא חשב, אחרי הניצחון על הטורקים, לפני מלחמת העולם השנייה, מה שהיה משנה את כל גורל העם היהודי. אבל הגורל אמר, פקד אותנו שאיבדנו אותו והגורל אמר פקד לא רק אותו, אלא כל אחד מאנשי ניל"י.

הטרגדיה של אחותו שרה, שרה אהרונסון גיבורת ניל"י, שאנחנו מעלים את זיכרונה היום ממחישה זאת. עוד לפני שהתגבשה חבורת ניל"י שרה התבלטה בלהט הלאומי שלה. לאחרונה ראיתי מחקר שהיא כתבה יחד עם אחותה רבקה, אתם רואים אותה כאן, ב-1906 שתי נערות צעירות, הן כתבו מכתב לאליעזר בן יהודה והודו לו בחום על פועלו להחייאת השפה העברית, ובן יהודה פרסם את הדברים בעיתונו "השקפה". הוא השיב להן במחמאה: "כמותכן תרבנה בנות בארצנו". עשור לאחר מכן נרתמה שרה במלוא כוחה לפעולת הארגון של רשת ניל"י לטובת הבריטים. בערה בה השאיפה לסלק את השלטון הטורקי מן הארץ, השלטון השנוא והעריץ, ובכך להכשיר את הדרך לשיבת ישראל. אני חייב להגיד לכם שהבריטים עצמם, כשקוראים את התעודות אחרי מלחמת העולם הראשונה, הבריטים עצמם חילקו שבחים עצומים למודיעין שהביאו אנשי ניל"י, הם הגדירו את אהרון אהרונסון כסוכן המודיעין החשוב ביותר שלהם בזירה ואחד הסוכנים החשובים ביותר בכלל במלחמת העולם הראשונה, שנתפרסה על יריעה רחבה מאוד. הם העריכו שהמידע שמסרו אהרון אהרונסון וחבריו הציל את חייהם של אלפי חיילים בריטים ועזר להם לנתב את המסלול לניצחון ולכיבוש הארץ.

אנשי ניל"י, תוך סיכון עצמי, גם הבריחו סכומי כסף גדולים לארץ שהקלו על הישוב היהודי הקטן שהיה במצוקה גדולה מאוד. הם פרסמו את סבלם של בני הישוב העברי בחו"ל כדי לגייס את דעת הקהל הבינלאומית נגד השלטון הטורקי, אבל היה להם עוד הישג חשוב שאנחנו מציינים בימים אלה, משום שהפעילות של ניל"י תרמה להידוק הקשרים בין הציונות לממשלת בריטניה שפרסמה את הצהרת בלפור לפני 100 שנים. לאהרון אהרונסון הייתה השפעה עצומה, ציינתי את מארק סייקס, חשוב להבין, מארק סייקס ואחרים, הם פגשו בקהיר, שאליה הגיע אהרונסון בדרך פתלתלה, הם אמרו שהם פגשו יהודים מסוג שהם לא פגשו אף פעם. הם השתאו מהידע שלו, מהבהירות שלו, מהתקיפות שלו, וזה השפיע עליהם. מארק סייקס היה המזכיר של ועדה בת חמישה אנשים, שכללה גם את לויד ג'ורג' ואת ארתור בלפור, שניסחה את הצהרת בלפור, ולכן הזכויות שלהם עצומות. צריך להבין שבמשך כל שנות המלחמה הם פעלו בהקרבה עצמית עילאית, כך גם שרה. גם כשהיא נתפסה על ידי הטורקים ועונתה כאן באכזריות, היא לא הסגירה את סודותיה. בכל זיכרון שמעו את צעקותיה, זעקותיה, מול העינויים הנוראיים, אבל היא לא נשברה. גופה היה רצוץ ושבור, אבל נפשה נותרה חופשיה. הנה המילים האחרונות שלה, לפני ששלחה יד בנפשה, הן טבועות בחותם נצח: "הארץ הזאת היא מולדתנו, ושלנו תהיה".

רעייתי שרה סיפרה לי שהיא נושאת בגאווה את שמה גם בגלל שרה אהרונסון, איך לא? בזכות הגיבורות הללו והגיבורים הללו, ואלו שבאו אחריהם, פלסו נתיב לרבים אחרים. בזכותם יש לנו תקומה. שרה אהרונסון וחבריה צעדו בדרך רבת סכנות וקורבנות, אך מעשיהם צלחו. עצמאות ישראל היא הגשמת חלומם. מורשת ניל"י חיה וקיימת, וחשוב שהיא תעבור מדור לדור. אבי, פרופ' בנציון נתניהו ז"ל, עמד בקשר עם משפחת אהרונסון, כפי שגילו לי מסמכים שהראו לי ממוזיאון ניל"י. ב-1938 המליץ המשורר שאול טשרניחובסקי לאלכסנדר אהרונסון, לאחיהם של אהרון ושרה, שגם הוא בתמונה כאן, המליץ בפניו לקבל את אבי לשיחה. הוא ציין לשבח את כישוריו הספרותיים, ואכן השניים, אלכסנדר אהרונסון ואבי, נפגשו ושוחחו על תיעוד תולדות ניל"י. אני שמח על כך שנפלה בחלקי הזכות, זכות גדולה, להמשיך את מפעל ההנצחה לאותם לוחמי חירות נפלאים. לפני הכל אני מצפה שכל תלמידי בתי הספר בישראל יכירו את תרומת ניל"י לקוממיות האומה.

בישיבת הממשלה שקיימנו השבוע אישרנו הקצאה מיוחדת של 10 מיליון שקלים לאתרי המורשת שקשורים בניל"י, וגם ההחלטה הזאת תעצים את פעילות הזיכרון לאותם דמויות כבירות. במשך שנים התעלמו ואף נידו את אנשי ניל"י. אני חושב שזו בושה, כפי שאמרתי לך השר גלנט לפני רגע, ואתה אמרת לי, ואני גם מסכים עם זה, שזו זכות ענקית לנו, לכולנו, לשנות את פני הדברים. אנחנו נחליף את כפיות הטובה בהכרת תודה. אנחנו ננציח את ניל"י כחוליית זהב בשרשרת הגבורה שהביאה פדות לעמנו וריבונות למדינתנו. יהיה זכרם של שרה אהרונסון וכל אנשי ניל"י ברוך לעד.


 

אורי רבינוביץ,
0 תגובות