"בקעת הירדן היא חגורת מגן אסטרטגית"

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לציון יובל להתיישבות בבקעת הירדן:

אני מבקש להודות לכם, ידידיי מפריחי השממה, על קבלת הפנים המרגשת כאן מול נופי בראשית, בארץ לא זרועה, שהפכה בזכותכם לחבל פורח. רעייתי שרה ואני שמחים מאוד להיות אתכם. אנחנו אוהבים את בקעת הירדן.

בקעת הירדן היא שער המזרח למדינת ישראל, ומאז ומתמיד היה לי יחס חם כלפי הבקעה, ולא רק בגלל מזג האוויר, מסיבה אחרת, השורשים שלנו נעוצים כאן. לא רחוק מכאן חצה יהושע בן נון את הירדן, לא רחוק מכאן נכנסו בני ישראל לארץ המובטחת. כאן, מתחת להר הזה, בנה אלכסנדר ינאי את מבצר הסרטבה. כאן, לפני 100 שנים, השתתף זאב ז'בוטינסקי, ממוריי הרוחניים, בקרב על מעברות הירדן יחד עם הגדודים העבריים שהקים.

אני זוכר היטב את המפגש שלי כחייל וכמפקד בסיירת מטכ"ל עם בקעת הירדן לאחר מלחמת ששת הימים. זו הייתה באמת ארץ המרדפים, והיא הייתה זירת פעילות מרכזית בשירותי הצבאי. יצאנו למבצעים, קיימנו מארבים ופשיטות, יש כאן כמה מבוגרים בגילי שבוודאי זוכרים את מבצע כראמה, זה היה המבצע הצבאי הראשון, נדמה לי, שבו השתתפתי, אחר כך היו רבים אחרים, בעיקר בלילות. לחמנו במחבלים על קו המים וגם מעבר לו, מצדו השני של הגבול.

יש כאן אנדרטה לא רחוקה, פה, ממש מעלינו. היא מנציחה את טובי חברינו, את גיבורי צה"ל שהלכו ראשונים ולא שבו. כל פעם שאני בא הנה, וזה קורה מעת לעת, אני עומד ליד לוח השמות, אני מרכין ראש, ואני גם זוכר, כי חלק מהם הכרתי אישית. אני זוכר את רב-סרן יוני קפלן המופלא שנהרג לא רחוק מכאן. יוסי, שאחר כך משפחתו גם איבדה את אחיו יוני במלחמת יום הכיפורים ואח אחר, אבנר, נספה בתאונת דרכים. שלושה אחים. אנחנו זוכרים את גיבורינו שנפלו כדי להעניק לנו ביטחון וחיים. לעולם לא נשכח אותם.

הזכרתי את בקעת הירדן בהקשר של ביטחון משום שיש לה חשיבות ביטחונית עליונה למדינת ישראל. המזרח התיכון הוא הפכפך ואלים, ולכן הבקעה היא חגורת מגן אסטרטגית עבור המדינה, ובלעדיה עלול השיטפון הפונדמנטליסטי להגיע אל פנים הארץ, עד גוש דן. לכן קו ההגנה המזרחי שלנו מתחיל במקום הזה, ואם אנחנו לא נהיה פה טהראן וחמאסטן יהיו פה, ולא ניתן לזה לקרות.

אנחנו רואים קצת צפונה מכאן מה קורה כשהם מנסים להתמקם מעבר לגבולנו. יש לנו מדיניות ברורה - מי שמנסה לפגוע בנו, אנחנו נפגע בו. אנחנו לא מקבלים זליגות, ואם פוגעים בנו אנחנו מחזירים אש - וזה לא לוקח הרבה זמן.

אבל מאז ראשית הציונות לא רק על החרב מתבסס קיומנו, הוא מתבסס גם על המחרשה, על אמת הבניין, על השכל, ועל היצירתיות. לפני 50 שנה הייתה בקעת הירדן ארץ צחיחה וצהובה, מוכת שמש ותו לא. מאז ועד היום צצו בה איים ירוקים, ישובים פורחים. אני מצדיע לכם, מתיישבי הבקעה וחקלאיה. אני מצדיע לכם על הדבקות במטרה, על הנחישות, על הלהט הציוני. זו אדמה טובה, אבל קשה, והיא נכנעת למגע ידיכם. היא מניבה פרחים, פירות, תבלינים, שכובשים את השווקים הבינלאומיים. באחד מהביקורים שלי כאן לקחו אותי לחממה, ואני מריח ריח טוב שאני מאוד אוהב. בעוונותיי אני אוהב פסטה, אבל פסטה איטלקית אוכלים עם בזיליקום, ואני בחממה ענקית שכולה בזיליקום. אני שואל אותם: "למי אתם מוכרים את הבזיליקום הזה?", הם אומרים לי: "לאיטליה". זה כמו למכור קרח לאסקימואים, אבל זה נעשה פה. ודוד, כמעט בכל פגישה שלי איתך אנחנו מדברים על תמרים, תמרים. ותמיד דוד מביא לי מג'הול. אני אומר - המג'הול הזה נראה מאוד עסיסי וטעים, אבל זה בטח פצצה של קלוריות, בומבה של קלוריות. זה טעים, אבל זה קלוריות. אני שואל אותו: "אין לך משהו יותר דיאטתי"? אז אל תדאגו, החברים כאן כבר סידרו את העניין, ולאחרונה הם נתנו לי לטעום תמרים דלי קלוריות מזן מיוחד, ואני אומר לכם, הם טעימים ולא משמינים. אבל אתם רואים שהחדשנות הישראלית מתחילה בחממות ומגיעה לצמרות כאן בבקעת הירדן, מן השורשים ועד הצמרות.

יש בבקעה גם חדשנות, אבל יש בה הרבה רוח, אני לא מתכוון רוח במובן הפיזי שלה, אני מתכוון לרוח של חינוך, של תרבות, של גנים, של בתי ספר, מכינות קדם צבאיות, כפרי סטודנטים, ישיבות. גדל כאן דור צעיר שמחובר לבקעת הירדן והוא ממשיך בעשייה הגדולה.



לכן באתי הנה עם רעייתי היום, כדי להגיד לכם מסר פשוט, דבר אחד: בקעת הירדן תמיד תהיה חלק ממדינת ישראל, ואנחנו נוסיף לשמור עליה, נמשיך לחזק אותה. את ההתיישבות, את החקלאות, את המחקר והפיתוח, את התעשייה, את התיירות.
ואני רוצה לומר לכם עוד דבר שנוגע ליחסינו עם שכנינו, כל המרחב הזה, כולו, יכול וצריך להיות מנוף לשיתוף פעולה אזורי. אזור של שלום, אזור של פריחה, אזור של שגשוג למען כל עמי האזור. יש לנו הסכם שלום עם ירדן, מה שלא היה כשהייתי כאן חייל. יש לנו הסכם שלום ובשתי גדות הירדן אני רואה ירוק, אנחנו מיישבים ונוטעים, הם בונים ושותלים, ואני בטוח שאנחנו יכולים להרחיב את שיתוף הפעולה האזורי דווקא כאן, לבנות קשרים של ידידות ורצון טוב. בקעת הירדן יושבת על השבר הסורי-אפריקאי, במקום שבר נביא מרפא, ונהפוך את הבקעה לעורק חיים משגשג.

חבריי וחברותיי המתיישבים, חברים יקרים, אני מחזק את ידיכם, ואני מברך אתכם ביום חגכם. אתם עושים עבודה נפלאה, תמשיכו לעלות ולהצליח. חג שמח לכם.
 

אורי רבינוביץ,
0 תגובות