פשיטת הרגל של האוניברסיטה העברית

מישהו חושב שפשיטת הרגל של האוניברסיטה העברית והחילוץ על חשבון הציבור לא קשור לשליטת ארגוני העובדים (הפרופסורים הוותיקים) ושיטת "דור א' דופק את דור ב' ואת הציבור"?

כי אם יש ספק אז אסביר איך במעבר לפנסיה צוברת כל מי שנקלט עד שנת 2000 כבר המשיך עם התקציבית השערורייתית עד הפרישה, למרות שהשכל הישר, האחריות לקופת המוסד ולציבור, חייבו מעבר של כולם לפנסיה צוברת (תוך שמירה על הזכויות בתקציבית לפי החלק היחסי בהתאם לוותק עד יום המעבר).

אני גם יכול לעדכן שהשכר של הוותיקים גדל עם הזמן, גם אם הם במשך עשורים פשוט לא עובדים, ומגיע לרמות שכר של כמעט מאיון עליון ולפעמים ממש לתוך המאיון העליון. אפשר גם להסביר איך בעקבות השביתה הגדולה של המרצים (לפני כעשור) דאגו הפרופסורים הוותיקים להעלאה גדולה מאוד בשכר שלהם ולהעלאה מתונה של המרצים בתחילת הדרך, תוך יצירת פערי שכר לא סבירים והולכת שולל את הציבור בישראל בטענות לא רלוונטיות על בריחת מוחות (הצעירים בורחים, לא הפרופסורים בשיא הוותק).

אני יכול גם לעדכן לגבי שיטת הקידום והקביעות, שבמקרים רבים אפשרה קליטת חוקרים חלשים (אבל-הם-חברים-שלנו) תוך הולכת שולל את הנהלת האוניברסיטה, שגם מצידה עצמה עין במקרים רבים. (למשל הרמאות של דירוג מנופח לכתבי עת לצורך קידומים). הרי נשיא האוניברסיטה והרקטור במקרים רבים היו קודם לכן ראשי הוועד...

ואפשר גם לספר על קרן קשרי מדע שניתן להעביר ליורשים ועל קרן נוספת לנסיעות בעולם של פנסיונרים בהיקף של אלפי דולרים רבים לכל פרופסור.

פרופ' עומר מואב,
0 תגובות