לקבל מכות רצח מחבורת עבריינים

לא חשבתי שהפראים שתקפו את המאבטחים בבי"ח איכילוב בהזמנתה של נערה עם שיגעון גדלות שווה התייחסות, אבל זה לא מפסיק להציף את הפיד שלי ואת ערוצי התקשורת ואני כבר באמת לא מסוגל להתעלם. בתור מי שמתפרנס כמאבטח כבר 5 שנים אני לא יכול שלא להשתגע מהסיפור הזה.

אם המאבטחים היו שולפים נשק ויורים בלהקת הפראים ששעטה לעברם הם היו פועלים בניגוד לסמכות החוקית שלהם והיו נכנסים לכלא. הם ידעו את זה והתוקפים שלהם ידעו את זה.

אם לא ישלפו נשק, במקרה הטוב יפרקו להם את הצורה במכות, ישברו להם את האף והשיניים, ירמסו וישפילו אותם, כפי שקרה במציאות, ובמקרה הרע ירצחו אותם.

שלא תהיה כאן טעות: ההחלטה לקבל מכות רצח מחבורת עבריינים ולא להשתמש בנשק נגדם היא, נכון להיום, ההחלטה שהחוק מחייב את המאבטחים לקבל. 

ה"בחירה" שעמדה בפניהם הייתה בין סיום החיים בכלא לבין הסיכוי לשרוד את המתקפה בידיים חשופות.

אפשר לדון ולבקר את הבחירה שלהם אבל העובדה שהם בחיים, ומחזיקים בחירות שלהם שווה את הכבוד העצמי והשיניים שהם השאירו על רצפת החניה של איכילוב.

אבל השאלה האמיתית היא האם החברה שלנו צריכה להשאיר את הכבוד שלה על הרצפה ולהמשיך לתת במה למסע היחצ"נות של הבחורה שהחליטה לקרוא לחברים שלה כדי שיפרקו במכות את המאבטח שלא נותן לה להתעלל בפקידת קבלה של בית החולים?

אלון מליק,
0 תגובות