"פסק הדין ראוי להערכה"

פסק הדין שנתן בג״צ בנוגע לזכות להפגין, ראוי להערכה מרובה.

שופטי העליון, נשיאת בית המשפט, אסתר חיות והשופט דנציגר חיזקו בפס״ד זה את זכות היסוד המהותית בחברה השואפת להידמות לפחות לחברה דמוקרטית.

חשוב להודות לשופטים על ההחלטה הזו, במיוחד בעת האחרונה בה יש המבקשים לקעקע זכות יסוד זאת בטענה שהיא פוגעת במשילות השלטונית.
כאשר שרת המשפטים, פרקליט המדינה, ראש לשכת עורכי הדין ועוד משפטנים מובילים כגון נשיאי מכללה, ביקשו להשוות למחאות ולהפגנות אופי בלתי חוקי, וככאלה המפעילות לחץ לא ראוי על נציגי המשטר, בחרו שופטי העליון להציב תמרור אזהרה המצביע על פגיעה בזכות היסוד.

חשוב להפנים, אין דמות ציבורית, אין נציג משטר חסין מפני ביקורת ציבורית, נהפוכו חשוב שהציבור יגלה מעורבות, יגלה אחריות וידרוש מנציגי המשטר לפעול בשקיפות ובנקיון כפים.

שאפו גדול לכל מי שלא נבהל מהפרשנות הבלתי חוקתית של המשטרה ושל נציגי משטר בכירים שביקשו לצמצם את חופש הביטוי של כולנו.

מתוך פס״ד:
בג"ץ 6536/17


״22. ביקורת על רשויות המדינה ועל אישי ציבור היא נשמת אפה של הדמוקרטיה ואין לך רשות או איש ציבור במדינה דמוקרטית החסינים מביקורת (ראו: ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פד"י מג(3) 840, 864-862 (1989); רע"פ 2660/05 אונגרפלד נ' מדינת ישראל, 32-30 (2008) (להלן: עניין אונגרפלד); בע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607, 622-621 (2002)).

היכולת לבקר את השלטון היא מאפיין כה בסיסי של הדמוקרטיה עד כי ניתן לתארה כ"נייר הלקמוס" המבחין בין מדינות דמוקרטיות למדינות שאינן כאלה.

כבר לפני 40 שנה פסק בית משפט זה בע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל בע"מ, פ"ד לא(2) 281 (1977) כי "מתן האפשרות וההזדמנות להשמעת בקורת מדינית, חברתית ואחרת על פעלו של השלטון, מוסדותיו, חברותיו, שליחיהם ועובדיהם, הוא עיקר שאין בלעדיו לקיום ממשל דמוקרטי תקין" (שם, בעמ' 296). דברים אלה יפים כאז כן עתה.

23. היועץ המשפטי לממשלה הוא אחד מעמודי התווך המרכזיים והחשובים שעליו נשענת מערכת אכיפת החוק. השמירה על עצמאותו ועל אי תלותו של מוסד זה היא על כן אחת הערובות המובהקות לקיומה של הדמוקרטיה בישראל (וראו לעניין זה גם דברי השופט מזוז בפסקה 23 לפסק דינו בעתירות הראשונות).

עם זאת היועץ המשפטי לממשלה, ככל משרת ציבור אחר, אף הוא אינו חסין מביקורת ציבורית. ביקורת כזו היא מותרת ולגיטימית במדינה דמוקרטית. יתרה מכך, היא בעלת ערך שכן "לחופש הביקורת בהקשר זה עשוי להיות ערך ממרק ומחטא, והחשיפה לביקורת והחשש מפניה יוצרים מנגנונים טבעיים ובריאים של זהירות עובדי ציבור מפני סטייה מן השורה, והקפדה על כללי מינהל תקין" (עניין אונגרפלד, בפסקה 32). משכך אין למצוא טעם לפגם במחאה המופנית כלפי היועץ המשפטי בעניינים הנוגעים למילוי תפקידו ותיאור מחאה זו, בין אם היא מוצדקת ובין אם לאו, כהפעלת לחץ פסול או כעבירה פלילית אין לקבלו. היועצים המשפטיים בישראל לדורותיהם פעלו במילוי תפקידם באופן מקצועי ועצמאי וחזקה על היועץ המשפטי המכהן כיום כי כך יפעל אף הוא. בדומה לשופטי ישראל אין על היועץ המשפטי לממשלה אלא מורא החוק ומשכך יפים לענייננו, על דרך ההיקש, דברים שכתב הנשיא א' ברק בספרו שופט בחברה דמוקרטית (2004) בכל הנוגע לביקורת ציבורית המופנית כלפי שופטים:

השופט הוא רשות ציבורית. הוא מפעיל כוח. הוא מטיל סנקציה. מן הראוי שכל אלה יעמדו להכרעת הציבור ומשפטו. כשם שאין רשות הנמצאת מעל לחוק, כן אין רשות שהיא מעל לביקורת. העצמאות ואי התלות המאפיינות את השופט מצדיקות קיומה של ביקורת. מן הראוי הוא שהשופט ישמע את דעת הציבור הסובב אותו. שופט שאינו עומד לבחירת העם מן הראוי שישמע ביקורת העולה מהעם. (שם, בעמ' 46)

כך לגבי שופטים וכך גם לגבי היועץ המשפטי לממשלה. מטעמים אלו יש לקבוע כי ההפגנות המתקיימות במוצאי שבת בכיכר גורן אינן ביטוי "נחות" הראוי להגנה בהיקף מצומצם, אלא מימוש של הזכות לחופש הביטוי שהנה בליבת חירויות היסוד במדינה דמוקרטית.״

סיגל קוק אביבי,
0 תגובות