"סכך לנצח" הוא אוקסימורון

"סכך לנצח" הוא בעצם אוקסימורון - שהרי כל מהות הסוכה, הלכותיה ודיניה, עוסקים בארעיות ובזמניות. חז"ל דרשו שהסכך יהיה עשוי מגידולי קרקע שנתלשו מן הקרקע, ואסרו גם לסכך במה שעובד והפך לכלי. בכך הם ביקשו ללכוד את הזמניות שבחיי הענף, בין הרגע שהוא נקטף, לרגע שהוא קמל ונובל. ענף מחובר יכול לחיות זמן רב, ועץ מעובד יכול גם הוא לחיות "לנצח", אך הסכך אמור היה להיות במצב הביניים - זמני, ארעי, מתייבש וחולף.
מה עשינו? מצאנו את ה"קיינעס", שזה פחות או יותר הצמח היחיד שאפשר לנתק מהארץ ולשמר לאורך זמן, מבלי לעבד ולהפוך אותו לכלי. מצאנו דרך לשמר את הכללים ההלכתיים הפורמליים, אך הזנחנו חלק משמעותי מהמהות העומדת מאחוריהם. בדיוק כמו שעשינו עם מכירת החמץ, עירוב החצרות, היתר המכירה ושלל מנגנוני ה"גרמא".
המתח שבין הפורמליזם ההלכתי למהות העומדת מאחוריו, הוא בעיני הסוגיה הבוערת ביותר בעולם היהודי המודרני. מחד עומדים זרמים המבקשים לשמר את הפורמליזם ההלכתי על פרטיו ודקדוקיו, אך כמעט ולא עוסקים בבקשת המהות והרעיון הטמון בהם. ומן העבר השני עומדים זרמים הנותנים דגש יתר למהות ולעיקרון, אך מקלים ראש ומחשיבים פחות את הצדדים הפורמליים של ההלכה. 
רוב השאלות הגדולות של היחס למודרנה, מעמד האישה, שינויים טכנולוגיים וחברתיים וכו', ניתנות להבנה על הציר העדין שבין שימור ההלכה הפורמלית לשימור המהות אותה היא מבקשת ליצור.

אילעאי עופרן,
0 תגובות