כמות המתאשפזים גדלה בימיי חג

התארחנו אצל זוג חברים קרובים. שניהם אחים פסיכיאטרים בבתי חולים שונים בארץ. אנחנו מכירים כבר שנתיים שלוש אך רק עכשיו שיתפו במשהו מתחום עבודתם בהקשר לחגים.
מסתבר שכמות המתאשפזים גדלה בימיי חג. רבים מלקוחות המערכת הזו כבר רואים אותה כבית,סיפרו,הרתיעה מאישפוז פסיכיאטרי כבר לא קיימת אצלם וכך ניתן לפגוש אותם מגיעים מאורגנים לאישפוז. צ'ימידן על הגב תיק על כל כתף,את החג הם מתכוונים להעביר בבית החולים.
וכיצד מקבלים כל אחד ?שאלתי, הרי לא יתכן שיהיה מקום לכולם ככה סתם. מחשבות אובדניות, אמרו לי. רובם יודעים שאם יגידו שיש להם מחשבות אובדניות לא ישלחו אותם. הסטטיסטיקה הראתה ש70 אחוז ממי שאומר ישירות שכוונתו להתאבד עושה זאת אז מקבלים.
לפעמים מופיעים אנשים מהמגזר החרדי. "מהר,מהר,תעשו את זה מהר השבת/חג נכנסים!" הם מאיצים בהם. היות ובמגזר הזה אישפוז אינו החלטה שאדם יכול לקבל ללא יעוץ רבני,שולחים אותם לעיתים לבית כנסת קרוב ששם יושב רב כדי לקבל אישור לאישפוז.
למה אני משתפת את הדברים? לא בשביל לטלטל את מי שקורא,לא כדי לחנך או להגיד 'פתחו עיניים,יש מי שבודד בחגים' .
משתפת כי הדברים נותרו חקוקים על מחשבתי ואני נזכרת בהם כל הזמן. אולי יותר כדי להגיד שאנו לא באמת חברת בני אדם אלא יותר מעין גלקסיה שבה מסתובבות פלנטות שבחלקן חיים פראיים ולא הגיוניים וברוב המקרים הדבק בינן לשאר הפלנטות הוא סינטטי, סיפורים,מקצוע,מערכת שירותים. אבל הם שם. אנחנו רק יודעים את זה ואין לנו ממש יכולת לבנות רכב שיוביל אותנו אליהם ויחזיר בבטחה.

ענבל גמליאל,
0 תגובות