חסידי חב"ד לא ישנים בסוכה

ביקשו ממני בבית הכנסת לדבר בחג על הלכות סוכה. דיברתי על החיוב לאכול ולישון בסוכה ומדוע בזמננו רבים מקלים לא לישון בסוכה.

לקראת סיום השיעור, "הזכיר" לי חב"דניק חביב שחסידי חב"ד לא ישנים בסוכה בגלל "מקיפים דבינה". 

כידוע, הרבי מלובביץ׳ הורה לחסידיו לא לישון בסוכה, משום שהסוכה היא כל כך רוחנית ("מקיפים דבינה") ומרוב קדושתה ואי-קדושתנו איננו יכולים לישון בסוכה. הרבי מסביר שהנימוק ההלכתי לביטול המצווה הוא "מצטער", כיוון שהמצטער פטור מן הסוכה, אזי מי שמצטער לישון בסוכה כי הוא לא מסוגל לישון כשהוא מרגיש את המקיפים דבינה - פטור מן הסוכה.

אפשר כמובן להקשות למה דווקא אדמו"רי מרגישים את "המקיפים" וכל שאר גדולי ישראל לאורל הדורות ישנו בסוכה למרות המקיפים. גם בעל התניא, האדמו"ר הראשון של חב"ד, כתב בספרו שחובה לישון בסוכה ולא הזכיר את המקיפים כנימוק מדוע מותר לישון מחוץ לסוכה.

אבל מילא, אם הרבי הצטער אז הוא הצטער. אך התמיהה היא מדוע חסידיו שלא מרגישים את המקיפים פטורים משינה בסוכה, הרי הם לא מרגישים את המקיפים ולא מצטערים.

ענה על כך הרבי: הם מצטערים שהם לא מצטערים. כלומר, הם מצטערים שהם לא בדרגה רוחנית מספיק גבוהה כדי להרגיש את קדושת הסוכה ולהצטער לישון בה.

אך מלבד שהנימוק הזה תמוה מאוד לכאורה כשלעצמו, הוא לכאורה מנוגד לכללי ההלכה. מדוע? מצטער פטור מן הסוכה רק אם הצער יעבור אם הוא ייצא מן הסוכה ויישן בביתו, אך אם הצער יישאר גם בביתו - הוא חייב לישון בסוכה.

לכן, אם הם מצטערים שהם לא ברמה רוחנית מספיק גבוהה מה יעזור להם לישון בבית? האם הצער הזה ייעלם בבית?

אבישי גרינצווייג,
0 תגובות