ניסו לחטוף לי את הטלפון

אז יצאנו לרוטשילד לשבת על ספסל, להרגיש קצת את השקט של כיפור. מרחוק ראינו איש מלוכלך, היסטרי, עובר מספסל לספסל וטוען שאיבד את הפלאפון החדש שלו על אחד הספסלים. כשהוא הגיע אלינו, הוא קלט את הפלאפון של חברה שלי לידה על הספסל, הרמתי אותו והוא זינק עליי וניסה לחטוף לי אותו מהיד. העברתי לה את המכשיר והיא שמה אותו בכיס, כשהוא התנפל עליה, תפס אותה, חנק אותה ושלח יד אחת לכיס שלה באגרסיביות בניסיון להוציא את הפלאפון. היא נלחמה חזרה, ובסוף החבר שהיה איתנו הצליח למשוך אותו ממנה. רוטשילד, השעה עשר, אנשים עוברים ברחוב, מסתכלים מהצד על ההתרחשות וממשיכים ללכת, כאילו הדבר לא נוגע להם. אבל השיא- השיא היה כשהגיעו שוטרים. הם לא הגיעו לבד, עצרנו ניידת ברחוב והסברנו את המצב. הם הורו לבחור לחכות על הספסל, כמה מטרים מאיתנו, רק כדי להסביר לנו שאם, רק אם, מה שאנחנו טוענים שקרה באמת קרה כפי שאנחנו טוענים, אנחנו מוזמנים לגשת בזמננו החופשי לתחנת משטרה ולהגיש תלונה. כששאלנו מה הם מתכוונים לעשות איתו- הם הודיעו לנו שהם יזהירו אותו שלא להתקרב אלינו וישחררו אותו. כאן, שלושה ספסלים מאיתנו. בן אדם שבזמן שהם מדברים איתנו, נמצא בעיצומו של מה שנראה כמו התקף פסיכוטי, צועק שהוא הולך לחתוך את עצמו ונועץ בנו מבטים. הוא היה קירח, עם אופניים חשמליות שחורות, ג'קט עור וכמה שיניים חסרות. אז שתדעו שהוא משוחרר, שהוא מסוכן, ושאת משטרת ישראל זה לא ממש מעניין.

הגר סמיה,
0 תגובות