הסתובבתי בין אנשים עירומים

עירום. עירום. ציצים ובולבולים עד קצה האופק.

במשך שלושה ימי נוכחותי ב״פסטיבל פשוט״ שהתרחש בראש השנה - הסתובבתי בין אנשים עירומים.

להלן מספר רשמים:

1. עירום פשוט נראה טוב יותר על נשים ואין שום דבר שאפשר לעשות בנידון מלבד להתבאס ולהתפעל לסירוגין. להתפעל מהיופי הנשגב של גוף האשה - מלאכת מחשבת מרהיבה של קימורים, פניות וזוויות. ואז להתבאס מהטבע שהעניק לרוב הגברים חזות גרומה ורופסת אשר בין רגליה מידלדל בעליבות חפץ מרופט שנראה כמו תוכי מרוט נוצות.

2. מצד אחד, כעבור שעה של שהות במקום, הראש הופך מעט אדיש לכל הציצים היפים המקפצים סביבו, ושוכן הפסטיבל הנרגש מוצא עצמו כשיר לנהל שיחות עם נשים חשופות חזה, כשהוא מצליח לשמור על אפאטיות סבירה ולא להגניב מבטים.
מצד שני: כמות כזו של שדיים יפים וחשופים מכל עבר, מצריכה מדי פעם עצירה לכמה רגעים, לטובת הסדרת נשימה ואיפוס כללי.

3. דברים שיכולים לקרות רק בפסטיבל פשוט: צמד אנשים מנהל שיחה כשביניהם שרוע עכוז חשוף כלשהו, שאינו שייך לאיש מהם.

4. מלבד גיחות לבריכות הבוץ והכלור, הסתובבתי רוב הפסטיבל עם תחתונים (ותו לא). מדוע בעצם לא הסרתי גם אותם והתנהלתי נטורל בעירום מלא? 

ראשית, עם כל אהבתי הגדולה לצורתי החיצונית, אני באמת מאמין שאני נראה טוב יותר עם בגדים.

שנית, הבולבול - גדלים שונים לו. האיבר הזה הוא אוטנומיה עצמאית לחלוטין, בעל שיקול דעת הפכפך שהחלטותיו מבוססות על גחמות חשק ומזג אוויר, ולפיהן הוא מתעקם, מתקצר ומתארך, משנה גודל וצורה. לעיתים אוחזות בו שפלות רוח וקטנות קומה ולעיתים משתלטים עליו פרצי מגלומניה, בהם הוא מתמתח בעוז וזוקף ראשו אל על. במיוחד מעיקות הן גחמותיו של האיבר ברגעים בהם הוא חצי קשה חצי רך, מתלבט, מסרב להגיע להחלטה. 

כשהבולבול ארוז בתוך תחתונים, העבד הנרצע המחובר אליו חש פחות את תנועותיו, וכך קל ונח לו יותר להתמודד עם גודש שינויי מצבי הרוח של האיבר הסורר.

5. היכולת של הפסטיבל לאכלס מגוון מופלא של גישות ליברליות ואנטי קונפורמיזם, מילאה אותי לא אחת בגלים חמים של אושר ועונג צרופים. 

במקום אחד מתקבצים להם א-מונוגמיים על שלל גווניהם הפוליאמוריים, הסווינגרים, והיחסים הפתוחים. בי די אס אמים למיניהם, נוודים, ילדי פרחים, רוחניקים וסתם אנשים חופשיים, מטילי ספקות וסקרנים.

עם ריכוז כזה של פורצי גבולות ושוברי מוסכמות חברתיות - הראש נפתח והאופקים מתרחבים ולרגע כמעט ניתן לשכח את כל החושך, הפרימיטיביות והסחיות האינסופית הפושות בכל חלקה טובה שם במדינה שמחוץ לאשראם.

רן גיל,
0 תגובות