לקראת תנועה פוליטית חדשה?

לקראת תנועה פוליטית חדשה? מורכב. זה השם שדפני ליף הייתה נותנת לזרם פוליטי חדש בישראל.

היא מסבירה: "האמון בחברה הישראלית מתפרק. אנחנו לא מאמינים לשיטה, לפוליטיקאים, למערכת הבנקאית, לתקשורת ואנחנו כבר לא מאמינים אחד לשני. הופכים להיות מפוחדים ממי שהוא ה"אחר" וכל אחד קובע עבור עצמו מי הוא ה"אחר". כל אחד מגן על המחנה שלו. והפחד הזה משתיק מורכבות. מבטל שיח. מעוור ומרחיק אחד מהשני. מייצר שיח כפול של האדם עם העולם וגרוע מכך, עם עצמו. 

אני יושבת וכותבת ומוצאת את עצמי בוררת מילים. מה מותר ומה אסור לי לכתוב. להביע. ממי אחטוף הפעם. עם מי אני אמורה ליישר שורות. לאט לאט ההשתקה הופכת להיות פנימית. וזה מסוכן. מסוכן לחופש הפרט. מסוכן לאפשרות השיחה המורכבת בין אנשים. מסוכן לעתידה של המדינה.

האדם הוא ייצור מלא בסתירות. זה חלק ממה שהופך את החיים שלנו למעניינים ולמאתגרים. לכן אנחנו אמורים להיות בשיחה עם עצמנו כל הזמן. אנחנו אמורים להפוך באמת. לשאול יותר מאשר לתת תשובות. ככה נראה לי בכל אופן.

נדמה שבמפלגות הימין והשמאל מחזיקים באמיתות נחרצות וכל אחד מגן על רשימת הססמאות שישמרו אותו בחיים. וביניהם שוכן לו המרכז, שמנסה להיות הכל בשביל כולם ולא אומר דבר מורכב.

אני אוהבת את המדינה הזו, מאוד. ואת האנשים שחיים בה עוד יותר. 

רוצה לכבד את כולם, אבל לפעמים מרגישה שזה על חשבון הערכים והעקרונות שהם עמוד השדרה שלי כאדם. 

אני חושבת שאתם יכולים להזדהות. כל אחד מהמקום שלו או שלה. איפה שמים את הגבול? בכל פעם, בכל נושא, השאלה הזו נשאלת מחדש. וכשהשיחה מצטמצמת והאמירות הנחרצות הופכות להיות חזות הכל הגבול הופך להיות בדיוק איפה שאזור הנוחות נגמר. וזה הכל. יש פחות התחשבות. פחות אמפתיה. 

חייבים לייצר מרחב שמאפשר לנו לשאול. להביע את הסתירות הפנימיות שיש בנו. שיש בחברה שלנו. בזהות המקום. להיות מי שאנחנו ולוותר על הפחד מלהיות מושפעים ממי שנפגוש".

קובי בונה,
0 תגובות