גבר רצה להתגרש. אשתו לא

גבר רצה להתגרש. אשתו לא. בסופו של דבר היא התנתה את הסכמתה להתגרש בכסף. הגבר לא היה מוכן לשלם. מה עשו הדיינים? חייבו אותו לשלם לה מעל 100,000 ש"ח תוך שלושים יום. העובדה שהוא בהליך פשיטת רגל לא עניינה את הדיינים.

אם כתובה הייתה בעלת פונקציה חשובה בעבר הרחוק, הרי שהיום מדובר במסמך מעוול, נטול בסיס מוסרי, מעודד סחטנות ופוגע בבני אדם ממין זכר. ראוי היה שיצאו כל רבני העולם כדי למחוק את המסמך הזה מטקס הנישואין, או לכל הפחות לצמצם את השפעתו. מה שהם עושים בינתיים כולל בעיקר "הסברה" - בלי נטרול, בלי צמצום, בלי הבהרת הבעייתיות במסמך המשפטי הזה. אפילו ארגון "צהר" לא פועל באחריות.

ביהדות שלי שרידים פוגעניים של העבר נשארים בארכיון, או מצומצמים לחלוטין. אפשר ללמוד מהם עקרונות ולקחים, אבל לא ליישם אותם. מה ביקשה התורה בקובעה שיישא האונס את אנוסתו? מהי מהות דיני בן סורר ומורה? כמה קולמוסין משתברים כדי לטהר ממזרים ולהתיר עגונות?

אבל כאן: כלום. דום שתיקה. עולם רבנות שלם ששותק, שמחתים גברים תמימים על כתובות מפוארות בחופתם, ושלא מגלה כלום אחריות כששלושה דיינים פוגעים פגיעה אנושה, לא מוסרית ולא הגיונית באדם בפשיטת רגל.

הלוואי שהעולם הרבני יחזור בתשובה שלמה.

רן חורי,
0 תגובות