הורגלנו להאשים את הבגצ

לשכן שלי יש אמסטף. האמסטף טרף לול שלם של תרנגולות ביישוב. בהזדמנות אחרת, הוא הוריד אצבעות לילדות בשכונה. 
זה אמסטף. גם אם אעשה לו הפגנות עם שלטים חמישים יום רצוף מול מלונתו, הוא יישאר אמסטף. 

גם אם אעשה לאמסטף שיחות הבהרה, תיאום ציפיות, שיחות נזיפה, הוא אמסטף. הוא יישאר אמסטף. 

כל עוד לא אגש לבעלים של האמסטף ואבקש ממנו שיתפוס קצר את החיה רעה שלו אחרת הוא ישלם, הבעיה תישאר בעינה.

אני קוראת על הצעת החוק של הבית היהודי על הגבלת כוחו של בגצ. אני שומעת על כך ש"אין סיכוי שזה יעבור" כי "הליכוד לא יתן לבית היהודי את הקרדיט הזה".

הורגלנו, בצורה פבלובית, להאשים את הבגצ בכל הרעות החולות. 

מי שיש לו איזשהי ציפייה להגינות או נייטרליות מהאמסטף המתקרא בגצ - חי בדמיון מוזר. 

הם אפילו לא מתיימרים להיות נייטרליים. לא מסתירים את דעותיהם. 

בסדר. 

אז מה אנחנו רוצים מהאמסטף?

הגירוש בעמונה, לידיעתכם, לא נעשה באשמת בגצ. בגצ הגיש לפתחה של המדינה את האפשרות להחליט: להרוס או לא להרוס. אדמות פרטיות או לא פרטיות. 
המדינה בחרה להשיב שמדובר באדמות פרטיות, בניגוד למציאות, ולמרות שעד עצם היום הזה לא נמצאו בעלים לקרקעות. 
למה אני מספרת לכם את זה? כדי שתזכרו: בגצ הוא האמסטף אבל יש לו בעלים.

ההרס הצפוי בנתיב האבות, שדה בועז, מצפה כרמים, מחדל המסתננים, כל אלו ועוד- לא בגצ, זה היד שמאכילה אותם ולא מסרסת: הממשלה.

ועד שכבר ניתנה להם ההזדמנות, הם יעדיפו לבזבז אותה במשחקי אגו מפגרים, מה אכפת להם האזרחים הסובלים, היישובים שנחרבים, מה אכפת להם להמשיך לומר "זה לא אנחנו זה בגצ", העיקר הקרדיט. 
אתם סובלים? מעניין להם את הסבתא

איילת לאש,
0 תגובות