גופה של חמור מרוסקת על הכביש

נוסעת בכביש הבקעה חזרה מהרמת הכוסית של הבית היהודי בבית שאן חזרה לירושלים. רכב ממולי נעצר בפתאומיות.

גופה של חמור זרוקה מרוסקת על הכביש.

עצרתי מיד בשולי הדרך ורצתי אל הרכב בעוד שעזרא היועץ שלי ונוסעים מרכב נוסף מכוונים את כלי הרכב שטסים בכביש הלא מואר.

מראה הפנים של הנהגת שהיתה לכודה לבדה בתוך הרכב החזיר אותי אחורה אל הימים בהם הייתי אחות אחראית בטיפול נמרץ ילדים בבית חולים סורוקה.

נזכרתי בכאב לב בילדים שאיבדנו בעקבות תאונות שאירעו בהתנגשות עם גמלים וחמורים משוטטים, על נסיונות בלתי פוסקים לחוקק ולהסדיר את אחריות הבעלים של הגמלים המעורבים בתאונות.

התחלתי לטפל בפצועה תוך ניהול הארוע מול המשטרה ומד"א.

צה"ל , המשטרה ומד"א הגיעו תוך מספר דקות וברוך ה' זה הסתיים "רק" בפציעה קלה, רכב מרוסק וחמור מת.

התובנות ברורות: זה יכול לקרות לכל אחד. רגע קט של היסח דעת מצידי או מצד הנהג השני שסייע, היה יכול להסתיים בתאונת שרשרת קשה.

אפשר להיות חכמולוגים ולהאשים את "המדינה" על הכביש החשוך , אבל בשורה התחתונה כולנו נוהגים בכביש והאחריות בראש ובראשונה היא עלינו. להבדיל מתאונה זו שיכולה לקרות לכל אחד, רוב התאונות הן בגלל הגורם האנושי והעיסוק הבלתי פוסק בטלפונים הניידים תוך כדי נהיגה.

אז לקראת הימים הנוראים בואו נעשה חשבון נפש גם לתרבות הנהיגה שלנו ובעיקר נקבל החלטה שבזמן הנסיעה אנו מתרכזים בנהיגה בלבד וחוזרים הביתה בשלום .

שולי מועלם,
0 תגובות