"צה"ל כבר לא רוצה לנצח"

שתי תיאוריות:

1. "צה"ל רוצה לשחק מטקות, צה"ל כבר לא רוצה לנצח."

צה"ל איבד את הרצון לנצח. המפקדים פשוט לא רוצים. אולי הם מפחדים. כבר לא מדברים על הכרעה. כבר לא רוצים להתקיף ראשונים. רק מגיבים. איבדנו את זה.

2. צה"ל נקלע לעימות שהוא לא יכול לנצח בכוח אש עדיף.

לאויב כבר אין צבא שאפשר להשמיד. אלו כוחות גרילה, ואנחנו מתקשים להתמודד איתם בדיוק כמו שהתקשו צבאות אחרים בחמישים השנים האחרונות. אולי אפילו יותר ממה שהתקשו צבאות אחרים, בגלל מעמדה הבינלאומי הרעוע של ישראל, האנטישמיות המאפיינת רבים בעולם והאופי הפרוגרסיבי של כלי התקשורת כיום, המאמינים שהחלש תמיד צודק. גם תעמידו בראש צה"ל את יצחק רבין, יגאל אלון, רפאל איתן ודוד המלך לא תקבלו תוצאה אחרת. הם יגידו לכם את אותם הדברים שאומרים המפקדים הנוכחיים. אי אפשר. הפתרון חייב להגיע מהמסלול המדיני.

התיאוריה הראשונה מחייבת להניח שינוי בנוגע למפקדי צה"ל, מכיוון שהיא ממוקדת סביב האישיות שלהם. משהו בדור המפקדים של היום שונה מדור המפקדים שבעבר. הם נעשו יותר... חנונים כאלה. פחדנים. ילדים בכייניים. שחקני מטקות. לא גברים גברים כמו אסף וול ואלפי מלייקקיו. מה גרם למפקדים להפוך לחנונים? לא ברור. אולי הם קראו יותר מדי ספרים בילדותם. אולי האיראנים שמו משהו במים של המוביל הארצי. לאף אחד אין הסבר.

התיאוריה השנייה, לעומת זאת, לא מחייבת שום הנחה סמויה. כולנו רואים איך החיזבאללה והפלסטינים פועלים, וכיצד זה שונה מלהיאבק נגד מדינות. זה ברור שהמשימה העומדת בפני מפקדי צה"ל הנוכחיים היא שונה מהמשימה שעמדה בפני קודמיהם. לא צריך הנחות נוספות. מפקדי צה"ל פשוט אומרים את האמת, כל מה שנדרש זה להקשיב להם.

מכל בחינה אובייקטיבית, התיאוריה הראשונה הרבה פחות סבירה מהשניה. מצד שני, היא מסוגלת לאפשר לנו להמשיך לתחזק את הפנטזיה אודות "ניצחון" מזהיר שיפתור באבחת חרב את כל בעיותינו, ניצחון הנמנע מאיתנו רק בגלל מפקדים חדלי אישים שלא עושים את המוטל עליהם. אתם יודעים מי עוד האמין שלו רק המפקדים שלו היו יותר אמיצים הוא היה מנצח, וסירב לקבל את מגבלות המציאות? נו, נסו לנחש. מתחיל ב-ה'.

אורי כץ,
0 תגובות