שימוש מופרז בסמכויות המשפט הפלילי

​דוח הסניגוריה הציבורית לשנת 2016 הוגש לשרת המשפטים ולוועדת הסניגוריה הציבורית. הדוח סוקר בהרחבה את פעילותה של הסניגוריה הציבורית בשנה החולפת בייצוג לקוחותיה, וכן מתאר בהרחבה את פעילותה המוסדית הענפה של הסניגוריה. 

השנה נכלל בדוח הסניגוריה הציבורית גם פרק מיוחד בשם "האם ניתן לחוש ברוחות של שינוי?", הסוקר באופן כרונולוגי את ההתפתחויות המשמעותיות שחלו במערכת המשפט הפלילית בישראל בעשור האחרון. התפתחויות אלו מסמנות ניצנים של מעבר ממדיניות של החמרה בענישה ועלייה מתמדת בשיעורי הכליאה אל עבר מדיניות רציונאלית יותר מבוססת-נתונים המבקשת ליצור חלופות להעמדה לדין ולכליאה, ולתת משקל משמעותי יותר לשיקולים של שיקום. שיאן של ההתפתחויות הוא בהחלטת הממשלה לאמץ את המלצות הוועדה המקצועית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעוברי חוק בראשות השופטת (בדימוס) דליה דורנר, וכן בהחלטת בג"ץ מהעת האחרונה המחייבת את המדינה להקצות לכל עצור ואסיר שטח מחייה ראוי. התפתחויות אלה טומנות בחובן פוטנציאל להתמודדות צודקת יותר ויעילה יותר עם תופעות של עבריינות ופשיעה. 
 
בסוף הפרק, הסניגוריה משרטטת את השינויים הנוספים הנדרשים לדעתה לצורך הרחבת הנתיב המבורך בו מתקדמת, נכון לעת הזו, מערכת המשפט הפלילית בישראל: הצורך בהגברת השימוש בשחרור על-תנאי ממאסר, הפחתת מספר המעצרים, הרחבת תחולתו של הסדר סגירת תיק מותנית, הרחבת השימוש בהליכים חלופיים לקטינים, יצירת כלים להתמודדות עם בעיות חברתיות שלא באמצעות המשפט הפלילי והימנעות מהגשת כתבי אישום בגין זוטות.

בדוח השנתי מושם דגש על הישגי הסניגוריה הציבורית בשנים האחרונות, על החידושים השונים בעבודתה ועל היעדים שהציבה לעצמה לשנים הבאות, ובין היתר: פירוט של זיכויים רבים ובולטים שהתקבלו במהלך השנה החולפת; פיתוח הלכות משפטיות בבית המשפט העליון, בתחום הנוער ובתחום הפסיכיאטריה; קידום ופיתוח פרויקטים ייחודיים המתייחסים לבעיות העומק של לקוחות הסניגוריה הציבורית (ייעוץ שיקומי תומך, יצירת אפיקים לייעוץ משפטי הוליסטי, בתי משפט קהילתיים); קידום תכנית פעולה להתמודדות עם ריבוי המעצרים בישראל; העלאת שיעור העצורים הזוכים לקבל ייעוץ בידי סניגור לפני חקירתם במשטרה; העלאת המודעות של הקהילה המשפטית והציבור הרחב לתנאי המחייה בבתי הסוהר ובבתי המעצר; קידום מהלכים מערכתיים לחיזוק הסניגורים הציבוריים החיצוניים ולהידוק הקשר עמם; פיתוח פורטל הידע המקצועילסניגורים החיצוניים; פיתוח תכנית ההסברה והמניעה של הסניגוריה הציבורית בבתי הספר; קידום החלטות האו"ם בנושא מנגנון סיוע הדדי בין סניגוריות ציבוריות בעולם.

הדוח גם מציף בעיות מהותיות בהתנהלות מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט, ובכלל זה:
  • שימוש מופרז בסמכויות המשפט הפלילי. הסניגוריה הציבורית נתקלת שוב ושוב בהגשת כתבי אישום העוסקים בזוטות שאינן מגיעות כלל לרף הפלילי או במקרים בהם עושה המדינה שימוש במשפט הפלילי על אף קיומם של כלים מידתיים יותר. המדובר בכתבי אישום העוסקים במעשים פחותי ערך, הרחוקים לעמדתנו מן הרף הפלילי, שאינם מצדיקים את השימוש בכלי הפוגעני והחריג של הגשת כתב אישום. העמדה לדין במקרים כאלה מהווה גם בזבוז משווע של זמן שיפוטי ומשאבי ציבור. מגמה בעייתית נוספת היא השימוש בכלי המעצר, כדרך להתמודד עם אנשים בעלי מוגבלות נפשית. בהקשר זה התריעו בתי המשפט כי פעמים רבות "קל להתפתות ולפנות להליך הפלילי" בעניינם של אנשים בעלי מוגבלות נפשית, במקום למצות את הכלים האזרחיים הקיימים.
  • שימוש חסר במנגנון השיקומי של שחרור מוקדם ממאסר. הנתונים מלמדים כי בעשורים האחרונים ישנה ירידה עקבית ומשמעותית בשיעור השחרור המוקדם של אסירים ממאסר. מדוח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת שפורסם לאחרונה עולה כי על פי נתוני שב"ס רק 13% מבין האסירים משתחררים לתכנית שיקום במסגרת שחרור על-תנאי. ירידה זו בשימוש בכלי החשוב של שחרור על-תנאי, נובעת, כך נראה, מתפיסה שגויה הרואה בשחרור על-תנאי בעיקרו מעין "פרס" לאסיר, ולא מכירה בחשיבותו של השחרור על-תנאי, המאפשר יציאה הדרגתית, מפוקחת ומוגבלת בחזרה לחברה, ככלי ראשון במעלה להפחתת חזרתיות ולשיקום אסירים. בהקשר זה חשוב לזכור כי מי שלא משתחרר בשחרור מוקדם על-תנאי, ומרצה את העונש המלא שנגזר עליו מאחורי סורג ובריח, חוזר לחיק החברה ללא כל ליווי ותכנית שיקומית, ועל כן הסיכוי שיחזור לבצע עבירות גדול בהרבה.
  • השמדת מוצגים לאחר תום המשפט. הסניגוריה הציבורית מתריעה מזה שנים על כך שבישראל קיימת תופעה רחבה של השמדת מוצגים (או אובדנם) בתום ההליך המשפטי, וכי תופעה זו יוצרת מכשול משמעותי המקשה ולעתים אף מונע חשיפה של הרשעות שווא, בהעדר אפשרות לבצע במוצגים בדיקות מדעיות שבכוחן להוכיח קיומה של עילה למשפט חוזר. לאחרונה החלה הסניגוריה להיחשף לבקשות המוגשות על ידי התביעה בערכאות הדיוניות השונות, בהן מבקשת התביעה – הפועלת מכוח הנחייה חדשה של פרקליט המדינה – להורות על השמדת מוצגים בתום ההליך המשפטי למרות שלא חלפו המועדים הנקובים בחוק (לעתים אף לפני שההליך הפך חלוט). הפרקליטות חולקת על דבריו הברורים של בית המשפט העליון, במספר החלטות שיצאו מלפניו במהלך השנים, כי השמדת מוצגים עומדת בניגוד להוראות החוק.
  • קשיים בהשמת קטינים במסגרות שיקומיות-טיפוליות. קטינים רבים נאלצים לשהות במאסר ובמעצר רק בשל מחסור מקומות במעונות מותאמים ותקופות ההמתנה למעונות שאורכות חודשים רבים. משמעות הדבר היא גזירת עתידם של קטינים רבים, אשר במקום לשהות במסגרת טיפולית, המקדמת שיקומם וחזרתם לחברה, נשלחים למסלול העונשי בכלא. בתי המשפט, ובכלל זה בית המשפט העליון, מתחו ביקורת חריפה על תופעה זו. השנה הובהר כי המחסור במקומות במעונות הנעולים אינו נובע רק ממחסור במיטות או בתקציבים, אלא גם ממצוקת ההעסקה ואיוש תקנים של אנשי הדרכה, שאינה מאפשרת מימוש המכסות הקיימות במעונות. בעיה מתמשכת נוספת נוגעת לתקופות המתנה ארוכות ביותר גם לחלופות המעצר המוסדיות. קטינים רבים שוהים שבועות ארוכים בבית הסוהר בהמתנה לצורך "ראיון קבלה" לחלופת מעצר, דווקא בתקופה הקריטית של חלון ההזדמנויות הצר המאפשר לקטינים להשתלב בתהליכי טיפול ושיקום. בהעדר חלופות ראויות נשלחים הקטינים לכלא אופק. בדוח מתייחסת הסניגוריה לבעיות שונות הקשורות בכליאת קטינים, ובין היתר מציינת כי קטינים רבים אינם זוכים לשחרור מוקדם ולתכנית שיקום; כי קיים שימוש מוגבר ובלתי מידתי באמצעי הבידוד; וכי הגיעו אליה תלונות חמורות של אסירים קטינים על אלימות מצד סגל בית הסוהר.
  • שימוש מופרז במנגנון המאסר חלף קנס. על פי מידע שהועבר לסניגוריה בשנה האחרונה, מדי שנה נכלאים מאחורי סורג ובריח כ-500 אנשים בשל העובדה כי לא שילמו קנס שהוטל עליהם בהליך פלילי. עוד עולה כי בתי המשפט בישראל משתמשים, כעניין שבשגרה, בסמכותם להורות במסגרת גזר הדין על אפשרות נשיאת מאסר מקום בו הקנס לא שולם. יצוין, כי במדינות רבות בעולם הועלתה ביקורת ציבורית ומשפטית כלפי כליאתם של אנשים בשל אי תשלום קנסות פליליים. כיום, במדינות רבות צומצמה האפשרות לכליאתם של חייבים בשל אי תשלום קנס, וחלף זאת הוקמו מערכי גביה אלטרנטיביים שאינם כוללים מאסר. זאת, בין היתר, לאור מחקרים המלמדים כי מאסר חלף קנס פוגע במיוחד באוכלוסיות מוחלשות.
    - מרבית העצורים עדיין אינם זוכים לממש את זכות ההיוועצות שלהם בסניגור לפני חקירתם במשטרה. למרות פסקי הדין של ביהמ"ש העליון, ועל אף הוראות החוק והתקנות, משטרת ישראל עדיין לא מקפידה ליידע את כל העצורים על זכותם להיוועץ בסניגור בכלל, ובסניגור ציבורי בפרט, טרם חקירתם, ולאפשר להם היוועצות כזו. התוצאה היא כי מרבית החשודים המובאים לתחנת המשטרה נחקרים ומוסרים הודעותיהם מבלי שקיימו את זכותם להיוועץ בעורך דין. כמו כן, מתעורר החשש כי אופן יידוע החשודים על זכותם להיוועץ בסניגור לפני תחילת החקירה פגום, וכתוצאה מכך העצורים "מוותרים" על ההיוועצות שלא מדעת.
  • טיפול לקוי בתלונות על אלימות שוטרים. במסגרת עבודתה השוטפת בייצוג לקוחותיה, נתקלת הסניגוריה הציבורית במקרים רבים של תלונות בגין אלימות שוטרים. הנתונים מלמדים כי אל מול השיעור הגבוה של תיקי החקירה הנפתחים כנגד אזרחים המייחסים להם עבירות נגד שוטרים, בולטת החולשה בהתמודדות עם תלונות של אזרחים המלינים על אלימות שננקטה כלפיהם על ידי שוטרים. כאשר מדובר בתלונות הנוגעות לאלימות משטרתית, שיעור התלונות שנחקרו וכן שיעור התלונות שהסתיימו בהעמדה לדין פלילי או משמעתי הינו נמוך יחסית. לאחרונה, הליקויים במיצוי הטיפול בתלונות אודות אלימות שוטרים אף נדונו בדוח מיוחד שפורסם על ידי מבקר המדינה. הסניגוריה הציבורית סבורה כי אלימות של שוטרים כנגד אזרחים היא תופעה שאין להשלים עמה במדינה דמוקרטית. מצב בו תלונות של אזרחים בנושא זה לא נחקרות עד תום משדר מסר בלתי ראוי לאזרחים ומביא לאובדן האמון שלהם במערכת. אי מיצוי החקירה משדר גם מסר בעייתי לשוטרים אלימים, כאילו המדובר בהתנהגות שניתן לעבור עליה לסדר היום. מן הראוי לאמץ את המלצות מבקר המדינה ולפעול ליישומן בהקדם, על מנת לשפר את הטיפול מערכתי בהתמודדות עם מקרים של אלימות פסולה מצד שוטרים כלפי אזרחים.
  • בעיות מערכתיות באופן ניהולם של ימי המוקד ("ימי הקראות"). עם השנים גוברת המגמה להפנות לימי המוקד תיקים מורכבים יותר, ומתעורר החשש כי המסגרת של ימי המוקד מקשה על מתן ייצוג הולם ועל קיום הליך הוגן. בעיות "כרוניות" נוספות שמתעוררות בחלק מבתי המשפט הן עומס רב של מתדיינים באולמות המוקד בשעות הבוקר והעדר מקומות פרטיים למפגש בין עורכי הדין לבין הלקוחות. 

    הסניגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר: "לאורך השנים, הסניגוריה הציבורית קראה להתמודדות רציונלית ויעילה יותר עם תופעות של עבריינות ופשיעה. נקיטה בהליכים שיקומיים עדיפה פעמים רבות על כליאה, הן מבחינת הצדק והן מבחינת האינטרס הציבורי שבמניעת עבריינות. לאחרונה נראה כי תפיסה זו חלחלה גם לדרג מקבלי ההחלטות, ואנו מקווים שאכן מדובר במגמה שתימשך. בדוח הפעילות השנתי שזורים הישגיה הרבים של הסניגוריה הציבורית בשנה החולפת, הן בייצוג לקוחותיה והן בפעילותה המוסדית לשמירה על זכויותיהם של חשודים, נאשמים ואסירים. לצד זאת, אנו מתריעים על שורה של אתגרים ובעיות שעדיין ניצבים לפתחה של מערכת המשפט הפלילית בישראל, מתוך תקווה כי הגורמים האמונים על הנושא יידרשו אליהם בהקדם. הדוח משקף גם את עבודתם המקצועית ואת מסירותם של הסניגורים הציבוריים, אשר מייצגים את לקוחותיהם נאמנה ומעניקים להם ייצוג משפטי איכותי".

בן מאירי,
0 תגובות