מסתובבת בקניון ולא מוצאת כלום

שוב אני מסתובבת בקניון ושוב לא מוצאת כלום.

כחובבת בגדי אלגנט (קטע של השנה האחרונה, אבל נפלתי אליו חזק) אני מרגישה מודרת ע"י רשתות האופנה, שלועגות לי בפרצוף עם סטנדים עמוסי טופים קז'ואל, מול מבחר אפסי ומבזה של חולצות אלגנט. חצאיות דווקא יש, אבל חולצות? נאדה.

בעיני רוחי אני רואה את רייצ'ל מ-"Suits" עם החולצות האלגנטיות-סקסיות-למות שלה, ושואלת את עצמי איך ממשלת ישראל מתירה לשדר כאן את הסדרות האלו אם אי אפשר אחרי זה לקנות את הבגדים שלהן. איך.

בדרך החוצה מהקניון, בידיים ריקות ובלב שבור, הדמיון שלי עף לו ואני חולמת על חנות קונספט שהלוואי שהיתה פה: חנות אופנה שנקראת "סדרות טלוויזיה", ובה לכל סדרה יש מחלקה (יש שם רק סדרות רלוונטיות, כן?), ולכל דמות בסדרה יש סטנד במחלקה. ואז את הולכת למחלקות של סדרות שאת אוהבת, לדמויות שמנעימות את ערבייך ביפי-לבושן, ומרכיבה לך לוקים ממוגגי לב. בעיקר ליבך שלך.

בדמיוני אני נכנסת לחנות וקודם כל הולכת לסטנד של רייצ'ל במחלקת Suits, לא כי היא המתלבשת הכי טובה אלא כי אני רואה עכשיו את הסדרה, ומפנקת אותי בכמה מהטופים היפהפיים שלה. 

אחרי זה כמובן, איך לא, לסטנד של קלינדה, מלכתי האהובה מ"האישה הטובה", ומתלבטת קשות מה לקחת כי כל הבגדים שלה כל כך מדהימים, וצריך להשאיר משהו לפעמים הבאות. 

אחרי זה נותנת קפיצה קטנה לסטנד של קלייר מבית הקלפים. היא אמנם מבוגרת מידי אבל לחלוטין מכפרת על זה באיך שהיא מתלבשת מדהים, ואני קוטפת שם חולצה אחת אלגנטית-סקסית-למות. מה זה משנה שבסדרה לא סבלתי אותה? בענייני בגדים, כך מקובלנו מדורי דורות, נהוג להפריד את אופי הדמות ממלבושיה.

נטע שפיר,
0 תגובות