הרשימה המשותפת ואתגר האחדות

הרשימה המשותפת לכנסת מייצגת את מגוון הזרמים הרעיוניים של החברה הערבית בשטחי 48' – תופעה יוצאת דופן באווירת הפילוג שמשתקת את התנועה הלאומית הפלסטינית, וודאי שביחס להתפוררות המוחלטת שכפו גורמי העריצות והברבריות בלבנט הערבי.

החבירה של קומוניסטים, שמאליים, לאומיים ואסלאמיים לחזית פרלמנטרית משותפת נגד משטר הכיבוש והאפרטהייד הישראלי, מסמנת אפשרות למילוי הוואקום הפוליטי בפלסטין ולגיבוש מודל שיסייע לתקן את המצב ולהפיג את חשכת הלילה הערבי המתארך.

המשבר הפוליטי שמאיים כעת על אחדות הרשימה המשותפת פרץ על רקע הרוטציה, שעל קיומה סיכמו ביניהן ארבע המפלגות ברשימה: חד"ש, בל"ד, רע"ם ותע"ל. אני רוצה לקרוא מכאן לאחיי וחברי לדרך מקרב הפלסטינים בשטחי 48', ולבקש מהם שלא יזנחו את הערכים והעקרונות המוסריים שלהם, ששימשו לנו תמיד מקור להשראה, ושלא יעלו אותם קורבן על מזבח תמרונים פוליטיים מיותרים שעלולים להרוס כליל את העשייה הפוליטית הלאומית הפלסטינית.

הסכסוך הפנימי על השלטון ברשות הפלסטינית דחק כמעט לחלוטין את קידום הסוגייה הלאומית ויצר מצב הרסני של פיצול ופילוג שקשה לצאת ממנו. במקביל משתוללת בחברה הישראלית סופת הגזענות הלאומנית, שהפכה את המתנחלים לגורם החזק ביותר בפוליטיקה הישראלית ואפשרה לחוקק שורה של חוקים גזעניים נגד הפלסטינים במולדתם. נתניהו וחבר מרעיו הפשיסטים שואפים לממש סוג חדש של טרנספר באמצעות שלילת האזרחות מתושבי אם אל-פחם ויישובי המשולש, כמו לא היה העם הפלסטיני אלא אורח במולדתו והמתנחלים היהודים אדוני הארץ.

העמידה האיתנה והדבקות במאבק של הפלסטינים בשטחי 48' מהווה השראה ומופת לכולנו, ואנו רק מייחלים שכך זה גם יישאר. ההיאחזות הפלסטינית בשטחי המולדת שבהם הוקמה מדינת ישראל, ותרבות המאבק שהתפתחה בחיפה, בנצרת, בכפרי הגליל ובמשולש, היא בגדר נס פוליטי. היא תמיד היוותה בשבילנו דוגמא לתודעה פוליטית-חברתית אחראית ובוגרת שנשענת על מגוון קולות וריבוי דעות, עוד מתחילת ימי המפלגה הקומוניסטית ועבור בתנועת אל-ארד, אבנאא אל-בלד, מפלגת בל"ד והתנועות הדתיות האסלאמיות.

הקמת הרשימה המשותפת אין פירושה התכה של הזרמים הפוליטיים והאידיאולוגיים הפלסטיניים לכדי גוש אחד, ולא זו הייתה מטרת הפעילים המסורים שהצליחו, במאמצים רבים ובסבלנות ניכרת, להגשים את ההישג הזה. המטרה הייתה לקיים אחדות מתוך מגוון ולחבור כדי להיאבק יחד, תוך שימור ההבדלים בעמדות האידיאולוגיות והפוליטיות והעצמת המאבק המשותף והעיקרי נגד המשטר הציוני הגזעני ולמען השוויון והזכויות הפלסטיניות, ובראש ובראשונה זכותם של העקורים הפנימיים (בני הכפרים שנהרסו ושתושביהם גורשו) לשוב אל כפריהם, תוך הדגשת והנגשת זכות השיבה העתידית של הפליטים הפלסטינים.

הרשימה המשותפת וועדת המעקב העליונה הן המסגרות המאחדות של העם הפלסטיני בשטחי 48', ואת שתיהן צריך עדיין להמשיך לפתח ולקיים דמוקרטיזציה של מנגנוניהן ושל מבני הפעולה שלהן – אבל כבר עתה הן מספקות את הפלטפורמה הבסיסית לכך, ומבטיחות לפחות את המינימום הנדרש לשם קיום האחדות. מהעבר השני מעידות תופעות כמו הבחירות המקומיות בנצרת על ההשפעות האפשריות של הפילוג והשלכותיו הרות האסון והמבישות.

בשבועות האחרונים ראינו את המאבק העממי המוצלח באל-אקצא וירושלים, שבו עמדו הפלסטינים תושבי העיר הכבושה לבדם מול הכיבוש, כשנשקם היחידי היה ההתייצבות העיקשת יחדיו ברחובות. הם לא נתנו לוואקום הפוליטי שהשאירו להם הפלגים הפלסטיניים והרשות הפלסטינית למנוע מהם את העמידה האיתנה הזו, וייתכן שזה אף הוסיף לנחישותם ולרצונם להתעמת עם הכיבוש ולהשיג מולו הישג כלשהו, ולו גם מוגבל. כעת מצפים תושבי ירושלים מחברי הכנסת של הרשימה המשותפת שישמשו מגבר לקולם וישלימו את ההגנה על זכויותיהם.

כך שאין זמן, חברי לדרך וידידיי, למניפולציות קטנוניות, ואין לאף אחד זכות, משום סיבה שהיא, להחליף את העיקר בטפל ולשתק את החיים הפוליטיים הפלסטיניים בשל פלפולים חסרי משמעות בניסיון להשיג רווחים קטנים, שלא יהיו אלא הפסד נטו במערכה הגדולה והיומיומית של ההיצמדות לקרקע וההתנגדות לדיכוי ולעוולות.

אני לא רוצה ולא מרשה לעצמי להיכנס לפרטי הפרטים של הסכסוך על חלוקת המושבים שפרץ בגלל התפטרותו של באסל גטאס מהכנסת וכניסתו לכלא הישראלי, ולחוסר האיזון שנגרם כתוצאה מכך ביחס למשוואת הרוטציה. הרי אפשר היה לדון על הפרטים הקטנים ולהתגבר על הקשיים בחלוקת המושבים ברוח חברית. בשביל מה, אם כן, ליצור בכוונת מכוון את המשבר ?

הפלסטינים אזרחי ישראל הם חלק מהחברה הפלסטינית והערבית, ולא חפים כמובן מרבים מהפגמים הפוליטיים שפשו בלבנט הערבי עם רדת האפלה. אבל לנוכח המדיניות הישראלית ספוגת הגזענות והשנאה, הם השכילו ליצור את הרשימה המשותפת, חזית המאבק היחידה במרחב שמתבססת על אחדות לאומית רחבה בה התנועות החילוניות מובילות את הדרך.

ברור לי שאף גורם לא מחוסן כליל מהמחלות הפוליטיות הערביות הכרוניות, וברור גם שאין פוליטיקה טהורה ללא תסבוכות, משחקים פוליטיים, תרגילים ותמרונים. זכותם של כל הגורמים לתמרן עד גבול מסוים, אבל יש הבדל גדול בין מאבק פוליטי לגיטימי בין צדדים שונים ברשימה המשותפת, אשר מגששת עדיין כיצד להתארגן ולמצות את אפשרויות הפעולה המשותפות, לבין התנהלות חמורה שמסכנת את עצם קיום הרשימה והאחדות הלאומית. לכן עלינו להשמיע את קולנו ולבקר את ההתנהלות הזאת.

כולנו יודעים שאחד מהגורמים המרכזיים להקמת הרשימה המשותפת הייתה הסכנה שריחפה על כל מרכיביה בשל העלאת אחוז החסימה, ושלנוכח הצעד הזה הפכה הקמת הרשימה המשותפת למהלך הכרחי ובלתי נמנע של הגנה עצמית. אבל הקמת הרשימה המשותפת יצרה מצב חדש שאין לסגת ממנו, והתרסקותה והתפוררותה לגורמים לא אמורה להיות רצויה לאף אחד. תמרונים פנימיים מרחיקי לכת מסכנים את המשך קיומה של האחדות ברשימה המשותפת, ויביאו למיטוט האמון הציבורי במפלגות.

התפצלות הרשימה המשותפת לא תחזיר את המצב לקדמותו, אלא תהיה תחילתה של התפוררות החברה הפלסטינית מבחינה פוליטית, וכל הצדדים ישלמו על כך מחיר כבד. תהיה לזה השפעה הרסנית גם על ועדת המעקב העליונה, שתהפוך לזירה של סכסוכים ומאבקים סיעתיים ומפלגתיים מיותרים וחסרי כל הצדקה.

במקום שהדיון הפוליטי יתרכז באיך להעמיק את העשייה המשותפת, לפתח את המוסדות הלאומיים ולבנותם כמסגרות דמוקרטיות שהשליטה בהן לא מוכתבת מלמעלה, מחזיר אותנו המשבר הנוכחי למרבה הצער לנקודת ההתחלה, שבה המאבק הוא על עצם הצורך להימנע בכל מחיר ממניפולציות צרות שמסכנות את האחדות.

על כל הצדדים להניח כעת להתחשבנויות הקטנות ולקיים את ההסכם ככתבו וכרוחו, כדי לצאת מהמשבר הנוכחי ולהתחיל את הדיון על אופקי המעש המשותף ותכניות הפעולה האסטרטגיות הנדרשות.

לשגות ולסכן את האחדות בצורה שבה זה נעשה כעת, ובמיוחד במצב הפוליטי הנוכחי – זו כבר לא סתם שגיאה, אלא פשוט חטא".

אליאס ח'ורי,
0 תגובות