"יש מאבק בין טובים לרעים"

אנחנו מחמיצים. זה ממש לא שמאל ולא ימין. רגע שבו אנו עוד יכולים להציל את עצמנו.

פרשיות נתניהו לא צומחות בחלל ריק. תראו מה קורה כאן מסביב בעשור האחרון: 
כמה ראשי ערים נכנסו לבית הסוהר? 
ראש ממשלה? 
נשיא? 
רב ראשי? 
אנשי עסקים בכירים? 
רבנים ומנהיגים דתיים?

זה מחייב אותנו לשאול למה??

למה במדינות אירופה רבות אין מצעד 'מפואר' כל כך של מנהיגים שסרחו? מה קרה בשנים האחרונות למנהיגים פוליטיים, מוניציפאליים, אנשי עסקים ורבנים?
מה זה אומר עלינו, על כולנו כחברה? 

אנחנו לא רואים את ההשחתה שפשתה בחברה שלנו? נוח לנו לדבר על פרשיות מבודדות, כל אחד בפני עצמה, ללא זיקה בין אחת לשניה?

אל תבלבלו אותי לרגע עם שמאל וימין או עם דתיים וחילוניים. 

מי שעושה את זה מנצל את המציאות המקולקלת לצרכיו. וזה חבל.

יש כאן מאבק בין טובי לרעים. פשוט. אם נחליט שאנחנו מאתרגים את הקרובים לנו מימין או משמאל - אנחנו תורמים להשחתה. חד וחלק.

אסור להגן על זה כי זה מקלקל אותנו מבפנים.

אני לא אוהב את ההפגנות ליד בית היועץ, הן לא ראויות. אני לא אוהב התחסדות של צד אחד של המפה כאילו ההשחתה נמצאת רק בצד השני. זה שקר. עובדתית. 

אני לא אוהב את ההתעלמות מהסדרתיות. זה נוח לאינטרסים של כל מגזר, אבל זה נורא לעתידנו.

ובעיקר - נכון שנשאל את עצמנו,מה חלקנו בסיפור הזה? מה חלקנו בחברת הקומבינות שהקמנו? ברמאויות קטנות, עמומות, כאלה שהן על הקו...

ובעיקר - מה קרה לנו שהמבחן המרכזי שלנו הוא המבחן המשפטי ולא המבחן המוסרי?!

שי פירון,
0 תגובות