"כן, זה אישי, מר נתניהו"

כן, זה אישי, מר נתניהו. זה לא פוליטי. זה לא אידיאולוגי. זה אישי, כי הפכת את המדינה הזאת לנחלתך ולרכושך; כי התבלבלת לחשוב שאתה לנו מלך ואנחנו לך נתינים. מרביתנו, שרוצים לראות בנפילתך, לא מוטרדים באמת אם יהיה איש ימין אחר במקומך שיעמוד בראש המדינה, כל עוד זה (זו יכולה להיות גם אישה. אדרבא) יהיה הוגן וישר ויכבד את המדינה ואת מוסדותיה ואת ערכיה, ובעיקר את תושביה. כל עוד האיש שיבוא במקומך לא יצפצף על כבודנו, על האינטליגנציה שלנו, על רווחתנו ועל עתידנו. כי הפכת את המדינה לרכושך, אדוני. והיא לא. היא שלנו. של משלמי המיסים, של הללו שנאנקים יום-יום תחת עול ההישרדות במציאות החברתית-כלכלית המטורפת שהיא היום-יום כאן. מציאות שאתה ואתה בלבד יצרת. היא שלנו, אלה שמדממים ברחובות ומשרתים בצבא ושולחים את ילדיהם ללבוש את מדי צה״ל. היא שלנו ושל הורינו ושל ילדינו. היא לא שלך ולא של משפחתך. לנו היא הארץ הזאת. והארץ הזאת עייפה ממך ותושביה שבעים ממך. הם אינם אוהבים אותך, הם מפחדים ממציאות של אי ודאות. כי הצלחת במהלך עשור של שלטון לטעת בכולנו פחד וחרדה ושנאה זה לזה, ואיבה ורעל וזעם ומה לא. הבט בנו, באזרחי המדינה היוצאת דופן שהיא ישראל; הבט בנו ובמה שהפכנו להיות. מסוכסכים, אלימים, הרסניים, עיוורים, מנותקים, ובעיקר - נושאים אליך עיניים בתחינה, שתגאל אותנו מעונשך, או שתציל אותנו כבר מהמפלצות והשדים שהחדרת לנשמותינו ולתודעותינו. שיחקת בראש שלנו, הפכת אותנו לפסיכים. והכל בשם תסביך המשיחיות שאחז בך ובסובביך. אתה באמת ובתמים מאמין שאין לנו תקומה בלעדיך. שאנחנו זקוקים לך ואבודים בלעדיך. אתה באמת ובתמים סבור שגם כשאתה משקר ומוליך שולל ומתעלל בנו, אתה עושה זאת לטובתנו, כי אתה חכם יותר מאתנו, וכי אתה יודע יותר טוב מאתנו מה טוב לנו. ואתה חושב שאתה טוב לנו, שאותך ואת שלטונך צריכה מדינת העם היהודי כדי לשרוד. אבל היינו לפניך, ושגשגנו וניצחנו ופרחנו לפניך. ונעשה זאת גם אחריך. העם היהודי ומדינת ישראל גדולים בהרבה ממך. הגיעה שעתך להכיר בכך. איננו זקוקים לך עוד, מר נתניהו. הפרק שכתבת בדפי ההיסטוריה של העם והאומה שלנו הוא עגום ואפל וצפוד ורע ועלוב. אז כן, זה אישי. זה לא ״השמאל״, לא ״התקשורת״, לא קמפיין מפלגתי. אנחנו פשוט רוצים להתקדם כמדינה לעבר עתיד טוב יותר, ואתה, והטירוף שהצלחת להכניס בכולנו, מונעים מאיתנו לעשות זאת. אז כן, זה אישי. אישי מאד. לך הביתה. לך לך. לא נזכור אותך לטובה. אתה אדם רב מעלות וברוך כשרונות ומלא יכולות. אבל הרסת יותר מאשר בנית, קלקלת יותר משתיקנת. וזה אישי. כי אתה מחלה שאנו לוקים בה. כולנו. ואנחנו צריכים כבר להבריא.

שי גולדן,
0 תגובות