"פסק דין מכונן"

פסק הדין במשפט אזריה הוא יצירה ישראלית מכוננת, בקנה מידה הסטורי. מדובר במסמך שכתוב באופן מעורר השראה ותכניו ראוי שיכתבו על לוח לבנו. לא עוול נעשה לחייל בודד או חלילה לכלל צבא ההגנה לישראל. צדק נעשה היום, כאשר אור גדול ואמת בהירה מאירים כעת את חיינו. 

הוריו של אלאור כואבים את כאבו ומחשבותי שלי נמצאות היום עם מעין, בני, חייל קרבי בנח"ל, שנמצא כעת בראשית קורס המ"כים, עם חבריו מגולני, הצנחנים, גבעתי וכפיר. בקורס מ"כים, מפקדי כיתות, מדובר ולא בקורס מכים, מכי אזרחים, חלילה. בני התגייס בכדי להגן על אזרחים, יהודים וערבים ולא בכדי לבטא בכח הנשק את השקפותיו הפוליטיות.

אני גאה בשופטים המקצועיים ובמפקדים חברי צוות השיפוט, שמבהירים בפסק הדין האצילי, באופן ובתוכן הצלולים ביותר, את עקרונות השימוש באלימות בידי לובשי מדים: חובתכם, חיילים ומפקדים להשתמש בכח בכדי למנוע מהאויב לממש את זממו. חובה זו, מחדד פסק הדין, מוטלת עליה מגבלות ברזל - על לובש המדים לנקוט במינימום האלימות המאפשרת לו למנוע את האיום. גבול דק אך בהיר עובר בין החובה לירות לבין האיסור לעשות כך. 

אני מצפה ממפקדי צה"ל שיבינו זאת ולאור זאת - אני מצפה שיורו לפקודיהם את הנתיב ללכת בו. דוגמא מצוינת, אם כי טריוויאלית, לשימוש המדוד, המקצועני, בנשק, נתן לנו החייל שפעל באופן עצמאי לפגיעה ההכרחית במחבל הרוצח בבנימין: כדור אחד לנטרול במשמעותו המדוייקת. 

שלחתי בן לצבא בכדי שיגן עלינו, לא בכדי שיהפוך לרוצח בשליחות האומה. שלחתי בן לצבא ההגנה לישראל בכדי שיעלה במדרגות המוסר דווקא בעת שכלי משחית קטלני מופקד בידיו וסמכות הפיקוד תונח על כתפיו.

אלון שוסטר,
0 תגובות