אימא, תביאי לי ...

באקדמיה ללשון העברית מבקשים להבהיר את המשפט: אימא, תביאי לי, תביאי לי, תביאי לי! אבל מה עם תתני לי?
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
הילדים צורחים: "אימא, תביאי לי כסף", "אבא, תביא לי נשיקה", וגם "המורה הביאה לי 70 בחשבון". קודם כול, כדאי שהילדים יגידו בנימוס "בבקשה", אבל חשוב גם לדעת שבכל הדוגמאות האלה השימוש הראוי הוא בפועל נתן: לתת כסף, לתת נשיקה, לתת ציון.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
הֵבִיא (בבניין הפעיל) הוא הפועל הגורם של הפועל בָּא (בבניין קל), כלומר המשמעות הבסיסית של הֵבִיא היא 'גרם לבוא', ומכאן המשמעות 'לקח דבר־מה ממקום אחד ושָׂם אותו במקום אחר או מסר אותו לידי מישהו' (באנגלית: bring או fetch).
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
לעומת זאת המשמעות העיקרית של הפועל נָתַן היא 'מסר משהו לאחר', 'העביר דבר לרשותו של אחר' (באנגלית: give).
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
אם כן כאשר הדבר נמצא בידי או ברשותי ואני מוסר אותו לאחר – אינני 'מביא' אותו אלא פשוט 'נותן' אותו. רק כאשר הדבר נמצא במקום מרוחק – ויש צורך לשאת אותו ממקום למקום – נכון להשתמש בפועל הֵבִיא.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
לדוגמה, נשווה בין שני המשפטים: "הבאתי לך את הספר"; "נתתי לך את הספר". במשפט הראשון הדגש הוא על העברת הספר ממקום למקום, למשל אם הספר היה בביתו של הדובר והוא לקח אותו משם ומסר אותו לידי הנמען במקום אחר. לעומת זאת במשפט השני הדגש הוא על מסירת הספר מרשותו של הדובר לרשותו של הנמען.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
בתהליך הזה, שבו הפועל הֵבִיא משתלט על התחום הסמנטי של הפועל נָתַן, קורה שהוא מחליף אותו גם כאשר למעשה אין שום צורך לא בפועל הזה ולא בפועל הזה. 
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
למשל: במקום לומר 'נתן חיבוק' או 'הביא חיבוק', אנחנו ממליצים פשוט להשתמש במילה לְחַבֵּק, וגם לחבק בפועל את מי שאוהבים!

כפיר ענבי,
0 תגובות