הבריכה הייתה סגורה בערב

9 באב... שירים שקטים ברדיו, אין סרטים, אין הצגות, אין מסעדות... והכי חמור: הבריכה היתה סגורה בערב במתחם שבו אני גר (שזה כבר באמת סוג של תקלה עבורי) עכשיו קיץ שנת 2017 ונגזר עליי מטעם "ההנהלה" להיות עצוב בגלל אירועים ש (אולי) קרו לפני קצת יותר מ 2,000 שנה...

מנקודת המבט שלי זה די לא רציני... אני זוכר שכילד בקיבוץ יפתח לקחו את כולנו פעם באיזשהו חג, לחצור הגלילית הסמוכה אלינו כדי לחזות באירוע שנקרא: "שמחת בית השואבה"... אבא של בן כיתה שלנו, חבר משק דוס שחזר בתשובה כמה שנים קודם לכן הסביר לנו בכוונה רבה ששמחת בית השואבה היא שמחה שלא ניתן לתאר במילים ואנחנו הולכים לחוות את אחד האירועים הכי מרגשים בחיינו...

אבל כגודל הציפייה כן גודל האכזבה.. החווייה הפרטית שלי מהאירוע ההוא היתה כמה ילדים מוזרים עם פיאות וכיפות רצים סביב איזשהו שולחן שבמרכזו עמד גליל של ניירות עטופים בבד כחול, שנראו לי כמו ערימת התכניות של חדר-האוכל החדש שאבא שלי תיכנן והקים בקיבוץ כמה שנים אחר-כך... אני מתנצל בפני האל ובפני כל חבריי יראי השמים שזה הפירוש שלי לדברים הקדושים ביותר להם אבל ככה זה אז נראה מנקודת המבט שלי... (שאגב לא ממש השתנתה עד היום...)

האם הרגשתי אז שמחה בלתי ניתנת לתיאור? אני לא ממש בטוח. כלומר אני בטוח שלא. וכך גם היום בתאריך הקדוש לכאורה שבו עליי לשים שק על ראשי ולקונן קינות נוגות בגין איזשהם אירועים ששייכים לזמנים עתיקים... אני מודה ומתוודה שאני מתקשה להיות עצוב ככה לפי פקודה. ושלא תחשבו שאני אדם חסר רגשות שלא מסוגל לחוש עצב, לא ולא... אני לדוגמא הייתי ממציא יום אבל לאומי (לעצמאים) כל 15 לחודש ומכריז על שלטונות מע"מ כיישות עויינת... אבל כל אחד עם העצב האישי שלו...

תמיד יש אצלנו היהודים "גוד-גאייז" או "באד-גאייז"... הרומאים היו ה"באד-גאייז" של אז... כמוהם היו היוונים, אח"כ התורכים, האנגלים הגרמנים ואז שוב האנגלים... היום אלו הערבים... תמיד אני מחוייב לשנוא מישהו ולצום ולהתאבל בגלל דברים שהוא או הם עוללו לי...

אז רבותיי המכובדים, יהודים יקרים או סתם גויים מתנדבים לשעבר מהקיבוץ, אני מודיע בזאת לכולכם: אני עצוב או שמח אך ורק על-פי החלטתי ורצוני האישי... ככה אני מתנהג, ככה אני אוכל, ככה אני מתלבש (או להיפך גברת רגב..) וככה אני גם מתכוון להמשיך לחיות...

צום קל לכל חבריי שרואים בי כופר... אוהב אתכם למרות הכל...

אילן ארד,
0 תגובות