אודות "התפתחות ההלכה"

תופעה מוכרת בדיונים אודות "התפתחות ההלכה" והקשר בין המציאות המשתנה ובין הפסיקה ההלכתית היא החזרה לכמה דוגמאות מקובלות ונפוצות. החזקה ביותר בשוק הזה היא הפרוזבול, ובמקום השני יש לנו את מכירת החמץ והיתר המכירה. אלו השלוש המרכזיות, בטח שכחתי עוד אחת או שתיים, אבל אין יותר מזה כמעט.

זאת תופעה מוזרה, משום שההלכה מלאה מכף רגל ועד ראש תגובות להתפתחויות מציאותיות ולמאורעות הזמן. הנה אחת כזו, ברוח ימי שבוע שחל בו תשעה באב:

"בפלמוס של אספסינוס גזרו על עטרות חתנים, ועל הארוס. בפלמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות, ושלא ילמד אדם את בנו יונית. בפלמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר, ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר".

אז מה העניין? רגליים לדבר שהסיבה היא פשוטה ומודגמת יפה במשנה שהבאנו. תגובתם של חכמי ההלכה שבכל הדורות (לא ב-200 השנים האחרונות, כפי שנוהגת לספר האגדה, אלא לפחות ב-1,900 השנים האחרונות) להתפתחויות הזמן והשעה היתה בדרך כלל תגובת נגד. גזירות, החמרות, ולעיתים תוספת הסתגרות.

חכמי ההלכה נהגו אמנם להגיב לרוחות השעה, אלא שהם נהגו לעשות זאת בצעידה נגד כיוון הרוח. לכן מרבית הדוגמאות הקיימות לא מתאימות לתזה של מבקשי התפתחות ההלכה, והם נאלצים לחזור לאותן דוגמאות ספורות שונות.

ולמה זה חשוב? זה חשוב בעיקר על מנת להבין את הדינמיקה של פסיקת ההלכה מאז ומעולם (כלומר מאז שההלכה קיימת באותו המובן שאותו אנחנו מכירים) ומעבר לכך בשביל להבין את "הרבנים", אותו דמון שמתעקש משום מה לדעת כל מיני אנשים לא להבין שאנחנו בשנת 2017.

שלמה פיוטרובסקי,
0 תגובות