חיזבאללה כבש את הרי ערסאל

בזמן שכולם מתעסקים למי יש מגנומטר יותר גדול, חלה התפתחות בצפון שיכולה ללמד אותנו איך תראה המלחמה הבאה נגד החיזבאללה - במהלך צבאי שנמשך מספר ימים, השמידו לוחמי הארגון את לוחמי אל-קאעידה וכבשו את עמדותיו ברכס הרי הערסאל (על גבול סוריה-לבנון).

אל-קאעידה, ששלט והכיר את השטח במשך שנים תוך יתרון גובה ושליטה במערות, הוכרע במהלך צבאי שמזכיר במידת מה תרח״ט צה״לי. לא עוד חבורה של מתאבדים עם כפכפים בצבע אפור, אלא תמרון של כוחות חי״ר באדמה טרשית עם שיאי גובה, חיפוי ארטילרי ופתיחת צירי לוגיסטיקה. (עדכון: למרות זאת, לפי דיווחים משעתיים לאחר כתיבת הפוסט, חיזבאללה ספג אבדות כבדות).

האם זה אומר שחיזבאללה הופך להיות צבא סדיר? כלל לא. המלחמה בסוריה והעורק הראשי הפתוח לאיראן הביא את החיזבאללה להפוך לגוף היברידי: מבחינה אסטרטגית הוא נשאר גוף גרילה אך בו זמנית יודע להפעיל מהלכים טקטיים בדיוק כמו צבא סדיר. השילוב של המאפיינים הללו, יחד עם פריסת הרקטות, מעניקה לו גם את האומץ לאיים בכיבוש ישובים ישראלים על גבול הצפון בסבב הלחימה הבא. התפתחות זו מצטרפת לשורה של מהלכים בהם איראן וחיזבאללה תוקעים דגל בסוריה, עם עיניים לגולן.

אז מה זה אומר על תפיסת הלחימה של צה״ל?

הייתי רוצה להאמין שצה״ל למד לקחים מלבנון השנייה והמבצעים השונים בעזה. אני גם מאמין שאם מורידים את כל הרסנים לצה״ל (לאו דווקא אלו שקשורים להפעלת כוח), החיזבאללה נעלם מפני האדמה תוך 48 שעות. אז נכון, בעולם האמיתי זה לא יקרה, לאור אילוצים כמו לחץ בינלאומי, אורך הרוח של העורף, משפטיזציה של מהלכים מבצעיים, פגיעה אפשרית בתשתיות ולחימה א-סימטרית. ועדיין, צה״ל צריך להכניס לעצמו לראש שתפקידו הוא להילחם. להילחם חכם, היברדי, ערמומי ואפילו שובב, ולא לשכוח לנצח.

לא משנה כמה יתחכמו בצבא עם אוצר מילים שכאילו נלקח מעובד שיכור של האקדמיה ללשון, היכולת של הצבא להכריע את החיזבאללה תהיה תלויה בשאלה הבאה: האם אנחנו רוצים לנצח או רק להכיל? האם המשאבים של צה״ל ימשיכו להיות מושקעים בפנסיות תקציביות וקמפיינים מגוחכים של הסברה, או לחלופין ביחידות הלוחמות ותומכות הלחימה? והכי חשוב, האם צה״ל הוא צבא, או אט אט הופך להיות לעמותה?

בתמונה: תמרון החיזבאללה בכיבוש הרי ערסאל.

איתי ראובני,
0 תגובות