"הגעתי לסכנין כאוהד בית''ר קיצוני"

לפני 4 שנים הגעתי לכפר דוחא בסכנין כאוהד בית''ר ירושלים קיצוני.

בפגישה עם שחקן בני סכנין מוחמד גאדיר לא לחצתי את ידו ובביתו בכפר הוא פתח לי שולחן כיד המלך, לאחר מכן אוהדי בני סכנין הקדישו לי שלט באופן אישי.

שנה לאחר מכן לראשונה בחיי בגיל 24 עבדתי עם ערבי בבית אריזה לתמרים בבקעת הירדן, שם הכרתי ערבים מעיניים לעיניים מלב ללב וראיתי את המצוקה שבה הם חיים, שמעתי על הדרך הקשה כל בוקר שהם קמים בשעה 5 בבוקר בכדי להגיע לעבודה ב8:0-0 ושהם עוברים 3 מחסומים. 

כששאל אותי בחור בשם עיסא כמה כסף אני מרוויח ליומית ואמרתי לו 280 ש''ח, ואתה? והוא אמר לי שהוא מרוויח כ-70 שקל ליומית (כ-10 שקל לשעה). אני מרוויח פי 4 ממנו אך ורק עקב היותי יהודי. 

לרגע אחד הסתכלתי על הצד השני, התחלנו לעבוד ביחד וכל המחשבות שחשבתי כילד שהכיר ערבים רק דרך אוטבוסים מתפוצצים בירושלים או דרך מה ששמעתי בירושלים שמופרדת ומחולקת כבר כיום בין ערבים ליהודים .

לראשונה בחיי באמת התחברתי לאנשים מגזע שונה ולאט לאט נהפכנו לחברים.

הסיפור הזה היה נקודת המפנה והשינוי שלי ובאותה תקופה גם קיבלתי עונש משמעותי ועשיתי חשבון נפש נוקב ולאט לאט הלב שלי נפתח להבין ולגלות דברים חדשים וכל יום אני לומד דברים חדשים. 

לא אשכח את המשפט שעיסא היה אומר: רבים על אדמה ונגיע מתחת לאדמה.

כשהוא סיפר לי את הסיפור שלו על הבית והילדות בצל העוני זה היה אותו סיפור שלי, הסתכלתי עליו אמרתי לעצמי בראש כל כך דומים אנחנו ואנחנו צריכים לשנוא זה את זה? על מה ולמה?

אין לי צל של ספק שבני אדם נועדו לכבד אחד את השני ולהסתדר אחד עם השני ושרוב בני האדם חפצים בחיים ולא במוות.

ממשלות צריכות להרגיע את הרוחות ולייצר דרך של תקוה, של שיתופי פעולה ושל הרגעת הרוחות לצערי הרב פוליטקאים בזוים בימים אלה מנסים בכל דרך לייצר התססה של השטח בירושלים, וכירושלמי אני מרגיש את המתח שהולך וגדל דווקא בימים אלה חשוב לי לשתף שוב פעם את הסיפור הזה. לאחר 3 שנים נפגשתי עם מוחמד גאדיר שנהפך להיות שחקן של הפועל באר שבע לחצנו ידיים והתחבקנו ושיתפתי אותו במסע שעברתי.

בשנה האחרונה אימנתי כמאמן כדורגל בפרויקט של מרכז פרס לשלום ילדים יהודים וערבים והעברתי הרצאות והדרכות לבני נוער נגד אלימות וגזענות. במקום שנאה הגיע העת לייצר אהבה ותקוה ואחווה בין בני אדם, לייצר חוגים משותפים, לא הפוליטקאים ישנו את המציאות שלנו רק אנחנו בעם יכולים לייצר דרך אחרת דרך שנתחיל לסמוך אחד על השני,בכל אחד יש גזען קטן בלב או כלפי המתנחלים או הדתיים או החילונים או החרדים או הימנים או השמלאנים או הערביים או היהודים הגיע העת להסיר את הפחדים שיש בנו ולהסתכל מעיינים לעיניים ומלב ללב, בני אדם שהמציאו את כל פלאי תבל מהוויז,עד הטנק,נורת החשמל ועוד לא יכולים לייצר דרך של שלום ? שלמות.
בירושלים יש את האותיות שלם ושלמות.

נחנקנו מהשכול! נחנקנו משלוליות הדם ! נחנקנו בשתי הצדדים מהצער הכאב והייאוש!
יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים!

דוד מזרחי,
0 תגובות