באינתיפאדה הראשונה הייתי בן 4

באינתיפאדה הראשונה הייתי בן 4 בברית-המועצות, שלא ידע מה זו אינתיפאדה, אבל אז הגננת בגן אמרה לי שעדיף שניסע לתל-אביב, איפה שכל הז'ידים, ואימצתי מבלי-דעת את ההמלצה.

באינתיפאדה השנייה הייתי סטודנט צעיר בירושלים, והתעוררתי בבקרים לצלילי סירנות האמבולנסים בדרך להדסה, ובקו 18 ("הקו הכי מתפוצץ בירושלים") הנהג נשאל אם הוא מגיע לשטרן ואמר "בלי נדר, נגיע".

באינתיפאדה השלישית... אני יושב בדירת שיכון מודרנית במגדלי הזוגות הצעירים של פתח-תקווה, שנקנתה במחיר מופקע, ומבכה את הטמטום האנושי, שכידוע, הוא אינסופי יותר מהיקום כולו.

כי ברור שביבי עושה הכל כדי להסיט את תשומת הלב מעצמו ומחבר מרעיו - ומגנומטרים בהר הבית, בדיוק כמו מנהרת הכותל לפני 21 שנים, זה ה-"תראו, ציפור!" המושלם לזוג העמים האימבצילים שחיים כאן. אבל באמת שצריך להיות מטומטמים בשביל לאכול את הפתיון הזה, וואלה, יש כאן 12 מיליון תושבים על שטח לא גדול, ונראה שרובם אכן סתומים בלחץ. מתפללים לישויות דמיוניות, מוכנים למות על קידוש אבנים, על מסורת שהיתה צריכה לפוג מן העולם. דפוקים. פסיכוטים. תקראו לזה איך שתרצו, אבל אנחנו באמת ראויים אלה לאלה.

אז אולי מרחץ דמים מדי עשור-וחצי זו דרכה של אבולוציה לדלל פה קצת את האוכלוסיה ולהעלות את ה-IQ הממוצע. ומכיוון שמבחינתי, אין הבדל מהותי בין פונדמנטליזם יהודי לפונדמנטליזם מוסלמי, נותר רק לייחל שהפונדמנטליסטים יסתפקו בלהרוג אלה את אלה, אך הניסיון המצער אומר שבדרך כלל נפגעים מכך בעיקר אנשים נורמליים...

ולדי דבוייריס,
0 תגובות